לונה בכלוב הגדול

בבית הקפה בתחנת הדלק
חוגגת שבוע שלם של חופשת מחלה
שתגמר בקרוב
חושבת איזה מזל ששניה וחצי לפני שנפלתי למשכב הספקתי לארח את הכלבלב המושפל המטריף שלי.
עכשיו כשאני מרגישה יותר טוב
הפנטזיות משתוללות, המוח מריץ תמונות תזכורת מהלילה המדהים שהיה, ומלילות מדהימים קודמים
וכמובן משתפת אותו ומפריעה לו בעבודה.
ברגע שיתפוגג החשש שאדביק אותו,
אני מתכוונת להדביק אותו לשטיח!
ועוד אני חושבת שזה לא כל כך רע שהחיים לפעמים מכריחים אותנו לקחת דברים לאט, להתגעגע, לפנטז מה עוד אפשר לגלות, לנסות, לחוות, ולדמיין לאילו עוד גבהים אני יכולה להוריד אותו.

נכתב בגעגוע מחוייך