לונה בכלוב הגדול

קצת זמן לעצמי. בערך. יחסית.

קצת שקט.
ומי בכלל צריך קצת שקט??
דבר אלי עכשיו!

עיר בטון, בניין לצד בניין
באינטימיות כפויה.
מחוץ לחלון, על קיר הבניין שממול
מנוע של מזגן,
פתאום מתחיל לחרוק ביללה בלתי פוסקת
שחודרת את החלון הסגור,
ואת הנשמה שלי
כמו איזה ילד מניאק שמצייר ציור אינסופי בגיר על הלוח שלי עמוק בתוך הצינורות.

איזו השראה מורבידית הפיל עלי,
מנוע בן זונה.

אלך לנסות לנקות את המוח מבפנים במקלחת.