Triple C - Conscience, Coexistence, Clarity

 L is for life and love we wish to give

O is for order in chaos we dream to achieve

V is for you lying sexy on a purple velvet

E is for being your emotional beacon and servent

 

ישנם אנשים שעדיין מפחדים ממים. אמיתי.

אני נתקל בזה לעיתים וזה מעורר בי תהיות של ממש...

מה?? להתקלח ולתת למים לשטוף אותנו כן?

ולהיות קרוב לקו המים לא?

זה תמיד מחבר אותי לזיכרונות הילדות שלי.

אני מדבר איתכם על 30 שנה ויותר...

כשהייתי בן 5. מתוק של ממש, עם אותן עיניים ירוקות מנצנצות תמימות,

שיער שטני ארוך שהחזיק מעמד עוד כמה שנים והפך כהה.

ילד שרק עתה מתחיל לבחון את הפחדים החדשים שנוצרו והתפתחו בו.

פחדים שהסתתרו עמוק בפנים ולא מצאו באמת סיבה טובה לצאת החוצה,

ואולי יותר חשוב, לאיזה כיוון ואיך.

באותה תקופה ההורים שלי, היו מקבלים דרך העבודה, חופשות הסדר במקומות ברמה גבוהה,

קיבוץ בית אורן, היה נחשב בית הבראה מהנחשבים באותה תקופה.

החליטו שעליי ללמוד לשחות. ככה זה... כילדים, האמירה שלנו לא באמת נלקחת בחשבון, או שכן... אבל לא רצו שנהיה מודעים לחשיבות שלה.

לא גיליתי התנגדות חריפה, דווקא רציתי. הרעיון קסם לי.

התמודדות ראשונה אמיתית עם הפחד.

הנופש היה שבוע ימים. הקורס חמישה.

היה לי מדריך שאמר להורים שלי, שאני יוצא מפה עם סנפיר על הגב, לא פחות...

בטח, למה לא?

גם עם קשקשים !!!  והדגיגה הסקסית ממוצאים את נמו צמודה לי לזנב :)

 

יום ראשון ואני לא נוגע במים. בכלל.

הם שם, אני פה, וככה החיים יפים. תודה.

העומק שיתק אותי. נעמדתי רחוק.

מכווץ את אצבעות הרגליים על הדשא, מנסה להדק אחיזה,

ממש כמו ברוס ויליס בסרט מת לחיות אחד על השטיח...

הסתכלתי על זרמי המים ,יוצרים תבניות שקטות, משקרות.

לא רציתי לשים את הגוף שלי בפנים. הרגשתי לא שקט.

 

יום שני ואני גיבור.

נגיעה ראשונה. טנקס גוד.

הבוהן שלי נראתה שוחה ברדיוס של 5 ס"מ כמו סירה מנייר בלי מדחף וטיפה רוח.

בשביל מה שמו לי מצופים על היד? הרגשתי שקישטו אותי בחתיכת פלסטיק מנופחת?

אההה... אולי פריט אופנה? כל הנופש הייתי איתם עליי. בחדר אוכל, במיטה. הייתי אופנתי.

Trinity and Susana here I come…

 

יום שלישי. השפרצתי... מים.(רק מים להירגע...)

קור או חום קיצוניים הם באמת עינוי לתחושות הגוף שלי,

ככה גיליתי, כמה מהר אני מסתגל וכמה עונג זה בעצם מסב לי.

תחושת הבטחון שאחי הסב לי כשהיה לידי בבריכה, הקלה עליי במציאת רגע הגילוי.

מים עד הברך !!!

צחוקים מטורפים מתפזרים להם, מסתירים עדיין את הפחד הקיים ממגע כולל ועוטף, אבל המגע

מתחיל לטשטש לי מחשבות קיצון.

 

יום רביעי. הפטמות מזדקרות(רגיש מתנצל...)

עוד בוקר מוקדם של חפירה וחתירה אינטנסיביים במימי הבריכה. מחזק ככה טוב טוב את שרירי התאומים והארבע ראשי שלי...

מכות חזקות כאלה שכל הסובבים קיבלו שפריצים מעוררים

extreme facial  version

פשוט נראו לי רדומים מידי, לא רציתי שיטבעו. מה ילד בן 5 צריך לשחק עם המצפון שלו?...

ההורים שלי כבר ויתרו על הרעיון שאני אתחרה בשיא של השפיץ(מרק)המשפריץ, אבל היו שמחים בחלקי שלפחות אני נהנה במים. מה טוב לילד, טוב לנו. That's the spirit.

פתאום בלי אזהרת מסע, ירדתי במדרגות המתכת לרדודים.

המים החלו עולים לי במבנה התחתי... הרגשתי הצפה בחדר המנועים הראשי. המכונאי הראשי ושני עוזריו היו כבר עמוק במים...

איזה כיף היה לי המגע עם הבטן, כל החום שהתנקז לו וקיבל תפנית חושית, היה חדש לי.

רעד תפס אותי. שילוב של הקור עם שחרור הפחד האיטי להחריד.

החזה שלי נגע במים והראש שלי קרוב לראות מה קיים בפנים. הפחד לא עוזב אותי כל כך מהר.

 

יום חמישי. בולע... מים(נו מה יהיה??)

היום האחרון בקורס ההזוי הזה ואני רק עומד במים. על רגליי הקטנות.

מחפש יציבות, כי הרגשתי שהמים החלו לטלטל אותי שמאלה וימינה.

כמו החיים עצמם שיכונו לבוא.

המדריך ואחי לקחו לי את היד וגררו אותי לאט בתוך מימי הלא נודע.

משהו ראשון נעלם. שקע במים.

התחלתי לראות את השתקפות הרגליים שלי מבעד לתנועות המים.

הצוואר היה שקוע והרגשתי את הקרקעית. יציבה. לא מאפשרת נפילה.

כמה שמחתי???...

כולם ראו והרגישו בזה באותה שנייה.

הידיים שלי חתכו את המים והמצופים לראשונה חוו את רטיבותה.

איזה סלב בריכה נהייתי?...

הכנסתי ראש. רגע קריטי. עצרתי נשימה.

והוצאתי. חזרתי לחיים. לנשום. גיליתי שזה אפשרי.

תנועות הידיים והרגליים הוליכו אותי מנקודה לנקודה. צובר ביטחון, מחוייך, נהנה, אורגזמה רטובה.

וכך מצאתי את עצמי ביום האחרון, שוחה ולא בוכה.

נותן לפחד בפעם הראשונה טעימה על הפייט האמיתי שעוד מחכה לו. ממני באהבה :)

גדלתי והתחזקתי מאותה נקודה. כרונולוגית ונפשית.

ולמרות שאני רגיש ופגיע לאין ערוך מהרבה "שחיינים" אחרים,

אני יודע היום לשחות באוקיינוס שהחיים יוצרים.

-

ולכל אלה שעדיין מפחדים מהקרבה למים יש לי משהו להגיד...

אם תרדו לקו החוף ותסתכלו במרחבים האינסופיים שקיימים מולכם, תוכלו כמובן לעצום עיניים ולהרגיש איך החושך והפחד חודרים ומציפים כל נקודה בגופכם. עוצרים מבעדכם להתקדם.

אבל אם תפקחו אותם, תשכילו להיות חלק בלתי נפרד מהחופש המוחלט.

תרצו לגעת. לחקור את מה שקיים ומה שטרם. לא הייתם רוצים?

כי כמה שמפחיד להיכנס עם כל הראש למים, תוכלו לחזות במראות ובחיים אחרים שטרם ידעתם.

אלמוגים, שוניות, פניניות, מעגני חיים, צבעים ולא פחות חשוב... תוכלו לקבל לעצמכם שקט אמיתי.

הרחק מכל הבאלגן, מהחול היוקד, הארטיק לימון, שוקו שוקו-שוקו בננה, והאני הולך...

אולי תבלעו מים. ממש כמוני. בהרבה הזדמנויות.

אבל תעשו צעד אמיץ.

שתאפשרו לנפש שלכם לתוך העומק, עמוק להציץ.

אז בואו תקפצו למים.

ותעשו שפריץ :)

 

אז בעוד שלושה ימים 

חוגגים אהבה

למי שכבר בסביבתם

ומי שרוצה להרגישה בתוכם

ואני חוגג איתה למרות שהיא רחוקה

כי לימדו אותי לא לוותר

ובמיוחד, לפגישה איתה לא לאחר

כי היא יפה מתמיד

חושב עליה באופן מתמיד

כי אני מאמין

ולא אפסיק עד שתתהווה

כי אני אוהב את מי שאני

ויודע היטב מה אני שווה

מחכה ליום שבו על ידך אתגלה

ואז אדע מה המשמעות שלה

באופן גלוי ומלא

 

אז תאהבו את עצמכם

והיא תחזור לאהוב בחזרה...

 

שיהיה לכם/ן יום מקסים ולבבי :)

 

 

דברים שרציתי לומר לך ואיני יכול

רציתי שתפגשי בדמעה

שיועדה רק לך

ותדעי מתוכה הכל.

בנשימות רפויות אחרונות

במסע חיים סובב כאב

אוחז בך במבט חתום

היום בו אותן מילים

החליטו לסרב.

בדמותך הנעלמה

אינך עונה

המילים שאבדו

מחפשות מקום להיאמר

בעולם של דממה.

געגועים לאתמול

מבקשים איתי כעת להישאר 

ורק על אותם ימים

שלא זכיתי לקום ולעמוד מולך

לומר לך כמה טעיתי

כשלא הספקתי לומר

כמה אני אוהב.

אלוהית בגבורה שניהלת חיים

והענקת מעומק נסתר

ואני עבורך

הייתי המלאך האחרון שנשאר

חלק מנוצותיי נשרו

בדיוק כמו אותן המילים

אותן מילים שלא נאמרו.

 

כיף לי בנוכחותכן !!!

עד אתמול היא היתה רק ניקראת ונשמעת, מעתה היא גם נחוות.

פשוט כיף. ולמה להוסיף?

כי אני חייב, כזה אני.

במה להתחיל בעצם?

אולי בזה שאני לומד מכן המון. ממש המון. הלמידה חשובה לי ברמה הרגשית/העיונית/עינויית :)

לומד כמה בעצם חום, הבנה ואהבה יש באינטראקציה חברתית כשהיא באה נכון... וזה לא מובן מאליו. לא בעיניי.

מקשיב מהאוזן לנשמה, משמיע מהפה ללב, מתלטף עם המילים, מתעלס עם החוויות שלכם, מגבש דימיון למציאות, נעזר בידע ובניסיון שלכם, נותן, מקבל, מחדיר, מעבד, גורס, שומר, מוחק, חובר, מתנתק, מחבק, לועס, אבל לעולם לא יורק. בולע את כל הכמות שיוצאת. לא משאיר CC אחד לנחלת הכלל. 

ומבקש להניע, להוציא לפועל, לממש ולמשש ולהפסיק להתחרמן מנוסחאות תיאורטיות.

לבקוע את חומות הבתולין שלי.

בדרכי. בזמני.

כדי שכל הפנטזיות הכי קסומות שלי יהוו מצרכי בסיס איכותיים לסיר פויקה אחד גדול.

לאותו בישול ייצרי, עסיסי, נוזלי עם המון רוטב, שבא לי לדחוף בוא את הלחם ולנגב...

חלקכן דוחפות אותי לעשות "את זה" על גבול השידול לזנות.

תיכף אני שם מיני, גרביוני רשת, וליפגלוס (על שפתיים שדורשות אם לומר את האמת...)

ויאללה לשטח. משוגעות !!! חחח

ויש את המגוננות שאני אוהב מהלב, שמכוונות אותי הכי נכון. 

אתן מעצבות את הלב שלי.

לא פחות.

 

בהקדשה ממני.

שבוע מרגש ומחדש :)

 

 

 

אז מה היה לי אתמול? הרבה שואלות...

היה לי טוב נתחיל מזה.

כל כך טוב שמצאתי את עצמי על הרצפה זרוק. מנסה להחזיק מבט מוצק ויציב לתוך העיניים שלה.

מבט חוזר, גילגל לי בפראות את גלגלי העין בתוך הארובה... כאב נסבל... בינתיים.

הפנייה היתה יזומה שלי.

הטקסט לא הותיר לה ברירה אלא להצטרף לחיבורי המילים שלי.

החלפת מסרים ראשונית, נעיצת פין במפה הגיאוגרפית, נעיצת פין נוסף בחיבור הבדס"מי של כל אחד ואחת, הנעיצות הבאות לא איחרו לבוא... חשש כבד לקומת הלובי שלי :)

המדיה החדשה קראה לנו. קפצנו לשתות קפה קצר בפייס... קצר אמרתי?

היתה אווירה נעימה שהתחילה עוד בהודעות האדומות מהאתר, המשיכה בזרימה מילולית

אל תוך הלילה.

אני רק יודע שזה גרם לי באמצע השיחה, לעשות מקלחת חמה ולא התכוונתי למים...

חזרתי רענן. קינקי בהילוך ראשון, מתחנן לנקודת רתיחה נוספת, ממוקד באיך שהשלב הבא של השיחה צריך להראות ולהתנהל (ומורגש...).

הסרתי כפפות(היא כנראה החליטה ללבוש איזה זוג...) חחח

לא רציתי להשחית את השיחה לגמרי. כי האתגר הזה עוד צפוי להכות בעתיד. בעיקר בי כנראה :)

אבל לא התאפקתי.

רציתי להריח אותה. היא דיגדגה לי באף עוד מתחילת הערב. החושים שלי מובילים אותי. אליה.

מקרבים אותי תמיד לנקודת שבירה.

וכמה אני אוהב להשתמש בהם לסיפוקי האישי.

היא לוחשת לי בקטנה שהיא אוהבת שמסניפים אותה, ומטזרת אותי נמרצות כמה אלוהי הריח שלה.

מצליפה במשפטים שלה, שכל אחד מרטיב ומזקיר לי את הזין יותר מהשני.

עצמתי עיניים. החלטה של שבריר שניה. ראיתי אותה כדמות לפניי.

איבדתי הכרה.

מצאתי את עצמי ברצפת מרתף הבית שלה, ששם היא מאחסנת ומיישנת יינות.

מטפחת קשורה חזק נצמדה לי לעיניים, מרגיש בלחץ עליהן מעל האף. מתמודד בינתיים עם הכאב...

ידיי היו מונחות לפני גופי כשאני שכוב על הצד, קשורות בגופייה שהורדה ממני מתי שלא הייתי נוכח בדעתי. רועד לי, מתקשה להשתלט על הרעד שגובר עם הישמע צעדיה.

קרירות חודרת קידמה את פניי. וזה לא המרתף.

היא נעמדה מולי.

ריח השעם ועפיצות מייבשת גרון, הוחלפו בין רגע בריח מלא גוף, כמו שלה, משהו פירותי נעים כזה.

ריח הגוף הסקסי שלה.

מנורות כחולות שהיו תלויות על הקיר, האירו חביות שהיו מסודרות בחלל הפנימי, יצרו אווירה של מרתף חקירות שהשתמשו בו הבריטים.

פקקי שעם רבים היו זרוקים על הרצפה. היא ציוותה עלי לאסוף אותם לתוך דלי פלסטיק שהיה נוכח שם.

היא סטרה לי. הרצפה פגשה בי שוב. כף היד העוצמתית שלה הזיזה לי כמה סתימות.

היא גערה בי למהר ולסיים את המשימה, הלחץ גרם לי להתגרות, רציתי לטעות, לפספס פקקים...

היא לקחה אחד ודחפה אותו עמוק לנחיר הימני, אוחזת בחוזקה בסנטר ובלחיים שלי מכניסה לי אותם עמוק פנימה... שואגת: "אתה מוכן זבל קטן לנקות אחריך ולקבל את המגיע לך?"

אגלי הזיעה ניכרו על פניי, תגובה ברורה לאקט הקיצוני שלה, דילגו מעל לחיי לעבר הצוואר פגשו בדמעה שביקשה להתיר מגע מעיני. זה היה לי חזק. לא הייתי מוכן.

מצאתי את עצמי על ברכיי, מלקט פקקים ולא פוגש בכולם .

תוך כדי איסוף הרגשתי בטפיחה חזקההה על הישבן, אחד שהצליל שלו הידהד שניות.

"פספסת מקום היא אמרה"

לקחה אותו וטחבה לי אותו לנחיר השני... התחננתי שתפסיק... האוויר הצטמצם לי בריאות

עוד גאג אחד ואני על הגג שלה.

בכיתי המון הרטבתי לה את הרגליים, היא ביקשה שאלקק לה את הדמעות, הדמעות שלי, למה?

הרגשתי במשהו קר על הפנים שלי. בקבוק יין התנהל לי על הפנים כאילו הייתי התווית שלו.

היא ציוותה עליי למצוץ את הפיה, דוחפה אותו בחוזקה לפה בועלת לי את הענבל... "גרון עמוק אני רוצה, שהיין יתחמם כמו סנגריה לוהטת חרא קטן שכמוך..."

הדמעות כבר הורידו את הצבע מהמטפחת... זה צרב לי בגרון. מחנק אדיר, אין לי אוויר !!!

ינקתי אותו כמו שהיא רצתה...בתאווה ששמורה רק למציצת איכות ארוכה, מכל הנשמה שלי.

נחנקתי לפרקים אבל התחלתי לארגן את הנשימות שלי לקצב שאוכל לבצע את המשימה שהוטלה עליי.

ליקקתי את הבקבוק שמולי, כאילו היה זין זקור ויפה.

מהבסיס הנושק לאשכים, מוציא לשון עסיסית ורטובה, עולה באיטיות מגרה עד לכיפה וטוחב לעומק החם שלי...

מנשק אותו כאילו היו עליו ורידים בולטים ופועמים...

תנועות קצות הלשון התכופות שלי על הפיה, הזכירו גירוי כיפה שמתפתחת לגודל מפלצתי, שממלאת לי את הפה בנוכחות רטובה שעומדת להתפוצץ לי כמו לבה רותחת.

קריאות הנאה מחרמנות נשמעו ברקע, כןןןן אדיר פילח את אוירת החרמנות ששררה שם.

"עמדת במשימה שהוצבה בפניך עבד שפוט שלי... ועל כן מגיע לך להנות מפרס טעים כמו רוקי חטיף הכלבים האהוב עליך..."

היא הוציאה את הבקבוק מהפה שלי, שהיה רטוב חם ומורחב... מזומן לדבר הגדול הבא !!!

הזין שלי עומד בחוזקה ונוגע ברצפה הקרה, משחקי החום קור האלה עם הרצפה דופקים בי חזק.

שאגת ררראףףף... רראףףף... השתחררה ממני.

כאילו סימנה מעבר של הנוזל מהאשכים לקצה הזין... הייתי מגורה ממנה. מהמצב שהביאה אותי אליו. מאיך שהביאה אותי אליו.

היא לקחה את כף רגלה וטחבה לי עמוק בפה בכל הגודל המורחב שלו, הרגשתי שאני רוצה לבלוע את כולו, כל כך השתוקקתי לנבור כבר עם הלשון שלי בין האצבעות שלה... להבריק לה אותן אחת אחת כמו בעיסוי טוב.

הרחתי והסנפתי לה כאילו נותרו לי נשימות אחרונות לחיות.

האף נמחץ על כף הרגל הריחנית והמגורבנת שלה, הגרביונים הוסרו בחושניות על ידה, כדי שאוכל להנות מהפרס...

נושם מצד אחד ומוצץ לה את הבהונות מצד שני.

שאיפה נשיפה.

הלשון כבר חוקרת לה את הרגליים, עולה בחושניות במעלה השוק, נעצר ויונק לה את פיקת הברך כמו עצם עסיסית ממרק. הלשון מהלכת ומובילה את הטעם הישר לבלוטות הרוק הצמאות לה.

מגביר את קצב היניקה, בתאווה בלתי מרוסנת, גונח בעוצמה... משמיע קולות הנאה שמתערבבים עם אנחותיה.

אני פולט על הרצפה זרמים של זרע חםםםם... הלבן הטהור שלי בפולסים של נתינה אינסופית של חיים.

והיא לא מהססת...

לוקחת את כף רגלה הרטובה, טומנת בכמות זרע נכבדה ומקרבת אותו לפי, הריח של מה שיצא ממני עכשיו מגרה אותי.

אני מלקק אותו בתאווה כאילו אני מחזיר לעצמי חיים, שפתיי מבריקות במה שמתפתח מתוכי.

מעביר לשון על שפתיי משאריות אחרונות של הנאה.

מרגיש בשפתיים חמות, לא שייכות, טועמות גם הן...

והיא לוחשת ומתרצה... "יפה כלבלב לקקן שלי... הפרס שלך הוא הפרס שלי..."

בשמע המילים הנשמעות, מצאתי את עצמי מתכדר כמו קיפוד.

הפחד חוזר, העונג גובר...

שתשוב ותאיים על חלק אחר.

 

 

 

הזכרונות שלי נערמים

בעיקר כואבים, מחייכים, מספרים

בנקודות קטנות היוצרות מיצג חיים

קו ארוך, מתמשך ובולט לעין אדם

משיכת מכחול אחת

קו אדום, קו שחור

צל על קיר לבן

כתמי דם

מאותה נקודת התחלה

שיצאתי ממך אם יקרה

שהאנושות קיבלה אותי במתנה

ועד נעיצת הסכין בליבי וסיבובה

מחזיר אותי לחיקך

אם אהובה

פיגיון החיים נעוץ בי כעת

קם הולך, ומתמוטט

מתבוסס במראות חולפים

המנגנים בכלי שבור

צליליי צורמים

בשקט שמביאים

מכסה אותי באבק דרכים

היא אחת ואין אחרת

זכרונות

יוצרת

 

 

שאלו אותי פעם...

 

מתוך התמהיל: אדמה, אש, מים, אויר - ממה אתה מורכב לדעתך?

אדמה מוצק כמוה, לפעמים לוהט כלהבה לוחשת, לפעמים שוחה נגד הזרם(ובולע מים), ולפעמים מוציא הרבה אוויר

             

  

מה זו נתינה?

חלוקת רווחים עם האהובים עליך ללא צורך בקבלה

 

  

אם יכולת לשנות משהו בבריאה, מה זה היה?

את חוה... שלקחה צלע עשויה מדיום בלי לקחת חשבון ולשלם. הייתי מגיש לה את החשבון בעצמי ומראה לה את ההשלכות העתידיות.

 

 

מה אתה הכי אוהב בחיים האלה?

חופש, ריח של אחרי הגשם, ניבוק(חיבוק נישוק), אהבה, געגוע, סקרנות, משפחה, אוכל טוב, חיוכים, חלומות, פנים יפות, ריח תינוק, שינה, כחול, מוסיקה, כתיבה, בעלי חיים, לתפוס חיים מבעד לעדשה, מראות, ריחות, חוויות, טבע, אומנות, תנועתיות, זרימה, מיניות.   

 

  

מה היית עושה במליון רופי?

קונה פיסת שמיים

 

  

מה זה בעצם אושר?

השלמה והגשמה עצמית

היכולת שלך להביא אחרים לאותה השלמה

 

  

מהו הפחד הגדול ביותר שלך?

לפגוש את אלוהים מהר מידי

 

  

איזה מקום הכי קוסם לך בעולם?

הלב

 

קח עניתי...

אולי טעיתי.

 

הערב שלי אמש החל עם מישהי בת גילי בערך, שפנתה אליי בקצרה, לאחרים לקונית, אבל שידרה המון חום ורצון טוב. היא נשלטת בהגדרתה, אבל מזן אחר. אחת שיודעת את מקומה היטב. וככל שהעמקנו את השיחה הבנתי שהיא מבקשת להתקרב לתכנים שאני משדר בגל הפתוח שלי. נושאי שיחה משותפים ומגוונים חיזקו את העגינה שמתהווה. נוכחות אמיתית, חמה, נעימה. אישה עסיסית בגופה ובמה שיש לה להציע באופיה. כמו שאני אוהב.

המשיך בשיחה לא מתוכננת אל תוך הלילה, עם שולטת צעירה, שבהתחלה לפחות עשתה עליי רושם של דורסת סדרתית של כל דבר שעומד מולה. ולהפתעתי היא החלה לחקור אותי, לדעת מאיפה נובעת הכתיבה והכנות שלי, כך מצאנו את עצמנו חופרים האחד בשניה (מרחוק בינתיים ובצורה סטרילית חחח), תוך כדי שיחה, גלשנו לפסים יותר חודרים. קבענו לסקייפ, נחשפנו לגמרי(תמונות ושמות מלאים שלא נהוגים בדרך כלל להיחשף במעמד ראשוני), העלנו בתחילה בכתב, איך אנחנו רואים את המסושן/מסשן האולטימטיבי, איזה מרכיבים עושים לנו את התבשיל לאיכותי וחשוב לא פחות, לטעים... :), קצת רקע על החיים האמיתיים שאנחנו מחזיקים והמשכנו להתמסר במילים, בינתיים היא יזמה שיחה קולית, מצאנו את עצמנו מפליגים בתיאורים פרטניים יותר ויותר. היא מסרה לי את הנייד שלה שלא ביקשתי, כי חשבתי שזה ייעצר שם. היא אמרה שהיא תלך "לישון" איתי(מתי גבירות מרשות לעצמן לישון עם הנתינים שלה? לא טבעי בהחלט). הוסיפה, שתקרא לפני שינה את הבלוג מהטאבלט. מסר אחרון שהשאירה בשלוש וחצי לפנות בוקר, הסגיר מה המילים עשו לה.

הבנתי שעד שאגיע למקום שאני באמת רוצה להיות בו, אני חייב להעביר את הגוף והנפש שלי לפחות חוויה רב חושית אחת עם מישהי נכונה.לתת מעצמי כמו שאני יודע, כשכל הדוושה בפנים.

היא היתה חזקה. במראה שלה(והיא יפה שחבל...) ובמילים שיצאו ממנה. וכך שמתי את עצמי במיטה, שהיא בתוכי. כמעט.

אני לפעמים מפחד מלהגשים חלומות, שלא לדבר על לגעת בהם. כי אז אני חושש שישארו לי פחות ופחות לממש.

בחיים האישיים זה בלט אצלי יותר כל השנים ורק לאחרונה זה משחרר עקבות.

בעיקר כאן.

כשאני כלוא בכלוב של זכוכית.

במשחק השתקפויות מתחלף.

לעיתים חלבי מהצד הפנימי, שלי, שלא איחשף למראות הכאוס בחוץ.

שקוף מצידו האחר, החיצוני, שיחשוף אותי במערומיי הנפשיים, ללא כסותי.

וזה משנה מבנה חזותי, בכל נגיעה, בכל פרק זמן לא קבוע ומוגדר.

והצד שלי הופך שקוף, שטח ראייה צלול וברור, פורץ לעומק ומרחבים שלא נגלו לי בעבר.

משאיר אתכם ללא יכולת חדירה אמיתית למחוזות שלי.

קוביית הזכוכית היא חזית ההגנה היחידה שלי.

עד הנגיעה הבאה. שבה אשיל את בד הסתרים.

האמת שזה אחד הדברים שמקרבים אותי להכי טוטאלי ב-BDSM

שאני מובן לאחרים כמו ספר פתוח המוחזק באמצעות ארבע ידיים, לא שתיים.

הזוג שלי ושל זו שנוכחת מולי. וזה מורכב, אני יודע... גם אתם יודעים.

ומשם הכל נפרץ. הגילוי מעמיק. נשאר. צובר נקודות זכות של אמת.

אני רוצה לעצמי דברים שהם ברורים לי, בעיקר לי. דברים שהזמן טוב להם.

אני מבטא חזק ישיר וחותך ממקום אמיתי. מינון רגשי שלא קל לטעימה בפה, בליעה, שלא לדבר על עיכול.

לכם אשמע ואקרא כמחזיק במסרים כפולים, לפעמים מפוזרים, כמעט מנותקים מהליבה. 

כי כך אני מעדיף. לא להיות ברור. שתרצו לחקור אותי לעומק שטרם נחקר כפי שאני הייתי רוצה לעמוד כשאני מולכם. בוחן את הכוונות עד תום.

והילד הזה הוא אני. חוקר עולמות אמיתי המחפש לגעת בכוכבים כשרגליו על האדמה.

גבר שהחוליות שלו מסודרות במקום.

ואין דבר שיכופף אותי, לא אורגני ולא אנאורגני.

אוהב לקבל ולהכיל בתוכי את סך החוויות שלכם... הכאב, הדמעות, הנשיכות, הנשיקות, הצחוקים, פרצי האהבה, הכעסים, המילים, השירים, החיבוקים, המבטים, הלבטים, הנגיעות, החמלה, הסימונים, החדירות, המסרים, הקשירות, היניקות... להמשיך? :)

נפגע אבל נבנה.

וזה עולמי.

זה כלוב הזכוכית הפרטי שלי.

אז ברוכים הבאים.

תיכנסו.

חם בפנים.