בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Triple C - Conscience, Coexistence, Clarity

המקום שבו העיניים פוגשות את הלב
לפני 11 שנים. 4 בפברואר 2013 בשעה 7:22

Smiley Day

March to may

it's a bright new day

looking endless ray

that will take you on a road

where life mistakes will stop to load

-

Side effects

Bring us to our sense

Leave no hesitance

to where crazy things come true

trust only on what you've got to do

-

Children are smiling back to you

the sky is red and blue

it might be a way of life

it's a brand new day of smile

pure freedom in sight

a ray of light

-

The pain that’s gain

Lives your fortress naked

in showering rain

Develops rudiments of joy

For a new breed of smile

You've got to hold

To be explored

 

לכל מי שרוצה יש מילים, יש גם לחן

מה שחסר לי זו להקה וגרון שיפיק קולות

אז מי שלוקח יוזמה שיצור איתי קשר מכאן

משאיר קליפ חמוד למהלך יום מאושר :)

(תמתינו לו בסבלנות 45 שניות... הוא שווה את זה... חחח)

 

לפני 11 שנים. 2 בפברואר 2013 בשעה 18:49

כן זה נכנס !!!

כך פלטה.

ממהר לצאת ולא נשאר

מחליק פנימה בעונג רב

אבל לא חודר עמוק לשיא הפסגות.

רוצה להגביר קצב לתוכך

לנשימות מותאמות של אורגזמה משולבת.

נופל לתוכך ומוצא את עצמי זרוק לרגלייך

מתקשה להתרומם ולהביט בעינייך.

כי כך בעצם מתנהלים חיי,

בכמעט נגיעה.

ללא השקרים,

אולי רק אלה שנאמרים בפניי

ששורפים אותי בחיים.

באמת שהם מסתירים.

 

לכל אלה שלקחו את זה כחול, זה בסדר גם אני :)

אבל לכל מי שהבין לאיפה המילים מכוונות

אז השיר הבא מבטא היטב את מה שאני עובר.

שהכל מואץ בסביבתי, בשינויים שמוכלים בחיי.

והרצון באישה שלא מרפה...

לא מתפשר על מה שאני מבקש

לא נוגע במי שאני לא בוחר

פשוט מתנזר ושומר על הטהור שבי.

 

נ.ב.

שרון דל אדל 4 ever  !!!

קול עוצמה ונשיות

פשוט מנצחת !!!

 

לפני 11 שנים. 2 בפברואר 2013 בשעה 14:41

את רחוקה מאחיזת נפשי

כשאת בעצם ממוקמת בתוכי

העקבות המסומנים על דרך הגיעך

סימנו כל שעל עוררות המתפתח בליבי

וזה לוקח שליטה על התנהלות חיי 

קושר אותך סביבי, כספר שאת דפיו עוטפת כריכה

מרגיש בלב שלך כמו בית, שבו אני מובן רק לך

מרגיש בגופך כמו להט נעורים המשיב אותי בזמן

ואני רק משתוקק לחיות כל עוד אני חי

לא לאבדך בדרך, לערוג לשובך

לחזק קשריי הפנימיים בשלך

לפני הסופה המאיימת לנפצני לרסיסים

להניח את שפתיי על עורך הזך

כמו פלסטרים על צלקות החיים

כי את כמו הכוכבים במבט מעל

רחוקה מנצנצת וקטנה

חסרת גבולות ככח המשיכה

את גרם שמיימי בוהק במרכז היקום

דורשת מחקר מהות אישי

יקום.

קיום.

נפשך.

נפשי.

קורא לך בקול מרעיד מציאות

עצמי עינייך

הניפי ידיך לשמיים

תרגישי עירומה ומרחפת מולי

תזעקי את שמי

כי השמיים כבר מחכים

גם אני.

 

שתי גרסאות שאני מחובר אליהן מאד (ותסלח לי ריטה שאני מת עליה)

כל אחת בזוית שלה. במילים. בעומק החדירה פנימה.

תחדרו למקום הנכון. תאהבו.

את עצמכם, אחרים. ואמונה שבה אתם מחזיקים.

כי אלוהים גם מחכה. לכולנו.

לרגע שנחדל להתאמץ ולהעיז. 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 31 בינואר 2013 בשעה 3:17

חולם על חלומות אסורים

כמו הלילה שהשתעשעתי בגופי ונפשי

בסטימולציה ייצרית חסרת מעצורים

חולם על חלומות ריגשיים

בהם אני אוהב עד כלות 

כאן אין לי משחק

אין לי מילים

רק לגלות

כעומק האהבה עונג הכאב

סימולציית אמת עבורי

מתערטל איתך במחשבות הלב

קצתי משנתי מוקדם 

כי הכאב פשוט זורם לי בדם

מתפשט

משתלט

פתאום זה אחר

כמה לבד לי הבוקר...

 

לפני 11 שנים. 30 בינואר 2013 בשעה 18:40

כשבחוץ חורף והנפש מבקשת להתכסות

כטיפות רביבים ההולמות באדמה הסופגת

כמותי. בכללותי.

כמו ילד הנושא ראשו אל על,

פותח פיו, מוציא לשון, עוצם עיניו

חווה מגע המפגיש את פניו עם דמעות עולם

מתכרבל לי בחיקי. עם דמותי המוכרת.

ורק מייחל לאותן טיפות שינוגבו על ידי מגע ידך ושפתייך

לא יקח זמן רב עד שהשמחה והשלווה תקדמנה את פניי

כי את לא עונתית כמו החורף

את עוצמתית כמו הטבע

עם משקה חם ומתוק בצד

סרט איכות שגורם לנו להתקרב 

נר לוחש, ריחות נועם משיערך הרטוב

ועינייך שאינן מתירות אחיזה 

מעגנות עצמן בתוכי

באינטימיות מכילה

רביבים של תקווה

 

 

לפני 11 שנים. 30 בינואר 2013 בשעה 6:51

מה היא מעבירה אותי? אני שואל את עצמי בכל יום שעובר...

האם זה בכלל ראוי להגיע לאחד כמוני? למישהי מדהימה בדמותה?

האם היא באמת יודעת מה מתפתח בי?...בכל פעם שאני שומע את קולה, את ציחקוקיה

משתוקק להרגיש את נשימותיה, מגע אצבעותיה, רפרוף ציפורניה, לעוד מילים שירטיבו את אוזניי,

יציפו מחדש את הירכתיים העליונים שלי והתחתונים על הדרך...

-

אספתי את הביצים... משמע אזרתי אומץ.

הכרטיס שלה לא משאיר הרבה מרחב תימרון אפילו למרחבי הדימיון הלא מוגדרים שלי,

הצמיד לי את האישונים למסך, כנראה שגם גרר איתו את כל חדר העבודה .

שלחתי לה הודעה שאינה מתחברת לשטאנץ המוכר והידוע, מסר טיפה בוטה אבל רך מצד שני,

אחד שמכיל את הטרייד מארק הריגשי שלי.

איזו התמסרות מופלאה מבית... כל מסר שלי הרגיש חודר אליה עמוק יותר ויותר ... ושלה?

סטרה לי דרך הפיקסלים במילים שאחרים היו נקברים תחתן...

מעכה לי את הצורה לכיוון שרק מאפשר לפענח מקרוב את מרכיבי הצמח... פשוט השטיחה אותי.

העלתה בי דחף עז להתנגד למילים שלה... הרגשתי כמו סשן וירטואלי שלא התבקש לו, וזעקתי לה שתחדל.

בכל אחד מהם התקרבנו טיפה יותר, היא בדרך שלה, אני בשלי. סטירה, לטיפה, נשיכה, נשיקה.

לא יוצרת ציפיות, אבל מושכת את כולי אליה בלי לרצות. לערוג למילה הבאה שלה.

תמונות הוחלפו, חשיפה איטית אך נבונה, חיבור ויזואלי נכון. היא פשוט שווה כל מילה כתובה. לפחות.

הוחלט לשמחתי די מהר, לגלות קולית מי השחקנים במחזה המופלא שהתפתח לו.

לא היתה מבוכה מהרגע הראשון. צחוק נעים, מילים זורמות , שיחה כמו שהייתי רוצה לחוות עם מישהי שלא מהאתר(ואולי בעצם כן). שיחה שמתארכת לכמה שעות, כיפית כזו, מדביקה לאפרכסת.

הרגשתי שהלכנו לישון יחד. אחד בראש של השני. השתוקקתי גם במקום אחר.

בוקר פוסט רגיל שלי, מעורר השראה מהמילים והתחושות שנשתמרו בי כל הלילה. התחיל לי יום.

העבודה נגמרה לי מהר מהצפוי למרות פגישות עומק אל תוך הערב. התמקמתי לי מול המחשב.

יצרתי קשר. רציתי כל כך בנוכחותה. להמשיך מאותה נקודה.

היא לא היססה. זה חירמן אותי ברמות, שהיא מבקשת להתקרב עוד טיפה. זה עושה לי את זה,

ההתקרבות האיטית הזו.

איזו fucken שיחה זו היתה? בלי בגדים !!!

ולא משנה מה הטמפרטורה היתה בחוץ... פשוט התערטלות מילים חסרת מעצורים, כמה רציתי שיתממשו למעשים...

קבענו להיפגש. במקום שהוחלט על ידה.

שולטת גם בתפאורה, כותבת התסריט, זמן, שעה. החלטתי לא להתערב בהחלטות שנעשות על ידה.

היא בחרה בבר מקומי שמרגיש לה נוח בו, החלפנו מסרים לוהטים עד לרגע המפגש.

אני חיכיתי לה בצד מוצף מחשבות על פגישת העיניים הראשונה שלי איתה, מגע הידיים הראשון האמיתי...

רק פנס הרחוב האיר לי על הפרופיל, האיר את האפל שבי, לבוש יפה, ריחני כמו שאני אוהב. מגרה.

והיא מרחוק מחייכת, חיוך של מה אתה עומד לקבל כזה... ולא ידעתי עד שהרגשתי מאוחר יותר.

העברנו ערב מדהים ביחד, נפתחנו יותר,  שתינו חצי בקבוק דאבל אספרסו, היא מהכוס שלי ואני מהכוס שלה, הרגשתי שאני רוצה לשתות מעומק גופה. אוחחחח כמה היא עשתה לי את זה.

מחצות לערך הרגיש לי משהו מוזר, היא הוציאה מהתיק מטפחת שחורה אדומה וקשרה לי על פרק כף היד. הסתכלתי לה בעיניים ומילים לא נאמרו שם.

רק מגע היד שלה על שלי, הכניסה לי את המסר עמוק. שהיא רוצה אותי.

בדרך כלל סינדרלה מאבדת נעל בחצות לא? הרגשתי שסינדרלה קושרת שרוכים...

כמעט ולא החלפנו מילה. פשוט הן נעתקו מפי, האמת שאני לא פחדן גדול, אבל משהו אחז בי.

נכנסנו לרכב. מילה לא נאמרה. היא לקחה את הבנדנה וכרכה סביב עיניי.

הייתי מגורה מאד וזה היה ניתן לאבחנה, שלא לדבר על נשימות שהתגברו להן באחת.

איזו תחושה של lost for lust היתה לי?.... לתת לה לנווט את הפחד שלי לתשוקות מתגבשות.

הזין שלי התקשה רק מהמחשבה של מה עומד להתרחש. רעשי הסביבה גירו אותי לא פחות, הרגשתי את הקרבה שלי אליה, הריח שלה, ושום מילה. הגה. הבל פה.

החניה ורשרוש מפתחות הבית הסגירו את מיקומנו. לא הרגשתי שעלינו אליה בכלל אז לא חששתי שהיא עומדת להשליך אותי למטה על דייט לא מוצלח. נרגעתי.... כמעט : )

היא חלצה את נעליי לפני הכניסה, ריח לימוני נעים קידם את פנינו. לקחה לי את היד, והטיחה אותי על פוטון ענק, אחד שקיבל את צורת הגוף המוצק והגדול שלי.

נשמעה לה מוזיקה חרישית ברקע... פתחה בשיר של ריטה ורמי שבועה... לא הבנתי מה זה שייך, אחר כך כן.

היא דיברה אליי. ניסתה להרגיע. נשכתי את שפתיי כל רגע. הייתי פשוט לחוץ. לא הייתי בסיטואציה כזו מעולם, מגורה עד עמקי חלציי. ומה היא מצפה? שהדופק שלי יעמוד על 60?

דממה של דקה השתררה לה, שמעתי באוזניי המחודדות סיבי בגד מתחככים להם. מורדים.

והם לא שלי זה בטוח.

הרגשתי שהיא מתקרבת, הדופק שלי עלה והזקיר לי את כל הגוף. פשוט הרגשתי במגע שלה מרחוק.. במחשבות של מה שהיא רוצה לעולל לי.

אמרתי לה שאני לא עומד בזה... היא אמרה שאני "עומד" בזה די יפה.

הרגשתי את הנשימות שלה עליי, נשפה לי לתוך באוזן, נוהמת, מתגרה, מגרה, לוחשת שהיא רוצה שאני אדע ממה היא מורכבת...

ריח חריף חמצמץ ונעים הציף לי את האף... הבנתי מה מונח לנגד אפי, כי עיניי כבר לא שלי : )

היא חיככה את תחתוניה באף היפה והבולט שלי, גירתה לי את מערכת הנשימה, הרגשתי את הלחות שלה בכל נשימה... רטיבות שמתעבה לה בכל רגע...

איזה ריח משכר של מיצי תשוקה... אחחחח

היא לקחה את ידה הכניסה לשערי, חפנה את כל עורפי ומחצה את ישבני העסיס שלה... על פניי...

הרגשתי שהאוויר שגם כך היה חסר לי בריאות פשוט אוזל. ורציתי לאבד נשימה... איבוד הכרה מוחלט בירכתיה.

הייתי חייב לחפון את שתי הכריות החטובות שלה כדי לקחת אוויר. היא לא הסכימה. נהמתי שכל הפנים שלי עמוק בתחתונים הרטובות שלה, מתענג על הריח, הרגע, הטעם שהחל מציף את בלוטות הרוק שלי.

היא ירדה ועלתה לי על הפנים, כמה חיכיתי לזה... משמיעה קולות של הנאה... רוצה יותר, רוצה עמוק, ארוחת בשרים דשנה, אחחח.... מגרגרת את עצמה לדעת, מתבטאת בפראות, נעה עלה ורד פוצעת את שפתיי מתפרי התחתונים שלה... גורמת למטפחת השחורה אדומה להיפרד מעיניי...

כל כך מגורים, היא פתחה את הרוכסן שלי, הזין בלט החוצה במסר שיוצא ממנו...  אני פה אני חם ואני קיים. היא הוציאה אותו מהתחתונים שכבר היו רטובים בפרי קאם רציני... מגלה אותו, זקור, יפיפה, זקוף, ורידי, פועם לה ביד.

הסטתי תוך כדי את התחתון שלה עם השיניים, נגלו לשפתיי שפתי הקאמל טואו הבשרניים שלה

נחשפתי למראה מדהים, אמרתי לה שאני רעב. ולא לטייק אווי. רוצה לאכול מנה גדושה, ולהרוות את הצימאון הגדול שלי... לתת דרור לתשוקות שהתפתחו לי איתה מהרגע הראשון...

היא לקחה את ראשי ומחצה אותו שוב הפעם לכיוון פי הטבעת הקטן שלה, הרגשתי את עצמי מבצע לה הנשמה מפה לפי... הברקתי לה את החור עם הלשון חדרתי יותר נשכתי לה את הכריות, נישקתי, ליקקתי... לא יכולתי לעמוד בזה. ידעתי שרק נגיעה קטנה על הביצים, מבסיס הזין ועד הכיפה הגדולה שלי...או מעבר של ציפורניה על ירכיי ואני מציף לה את החזה בזרע חם.... וכמה רציתי שתעשה את זה... כמה התחננתי שלא תיגע בי... שרק אני אקריב את עצמי למענה... לענג אותה... להעצים את התאווה המתגברת שלה ללשון שלי.

כמה גילית שאני אוהב לצרפת לה את הצורה, לנשק לה את התחתונות כאילו היו העליונות... ברכות,בפראות, נשיכות קלות, יונק כל אחת, חוקר כמו פוסט דוקטורט של תשוקות בלתי מרוסנות... מפליק לה עם הלשון המחוספסת  על הדגדגן שצובר מבנה משמעותי... בליטה ורדרדה שכמה כיף לי ללחוץ לה עם הלשון הרטובה שלי... לא מפסיק את אחיזתי בעגבותיה העסיסיים וערוותה האסתטית והנעימה למגע.

ממשיך למצוץ לה את כל הכוס כאילו זה יומי האחרון על האדמה, היא גונחת בטירוף(איך השכנים חיים איתה?...), מעדכנת אותי כמה היא רוצה שאני אכנס לה עם הראש לתוכה, היא לא יודעת שזה מה שאני מתחננן מבלי להישמע...

היא לוחצת את ראשי אליה חזק יותר וחזק יותר מגבירה את הנשימות שלה, וזה מחרמן אותי ברמות, אני כבר לא צריך שתיגע בי אני רוצה החוצה !!!
משתוקק לדעת איך מערכת הרבייה שלה ניראית מבפנים... כל כך רוצה לנשוף לה עמוק... כמו בתקופות הזוהר של מיילס דייויס וחצוצרתו...

להיכנס למה שהגן עליי פעם, לקבל את מימיי הפנימיות הבוערים שבה, על פניי. לתוך פי. רוצה לשתות אותה. להשתכר מהטעם. ליפול על הרצפה שאני לרגליה, כי היא בתוכי...

אני לוקח את הבוהן לפה, מרטיב אותה... דוחף לה לחור המלכותי שלה... היא כבר מאפשרת, היא כל כך מגורה... לא מפסיק את אחיזת לשוני במעמקיה, רוצה לחדור יותר, להצליף בה עם הלשון על הדגדגן המפותח שלה חזק... יותר ויותר... כמו דובדבן בלי חרצן....

הבוהן לי בתוכה והאחרות לשות לה את השפתיים והדגדגן בעזרת הלשון... והיא רועדת לי בפה... כל גופה מורגש לי על הפנים ברטט אחד מתגבר של עוצמות שלא ידעתי שקיימות באישה...

הקצב גובר והיא על סף פיצוץ, מרגיש לי בפה, בידיים, ברעידות שלה שמתגברות, היא זקוקה לחיזוק מבנים דחוף, תמ"א 38 כבר לא יתאים לה... היא זקוקה לקונסטרוקטור כמוני... שיפרוץ לה גבולות... והן פרצו... כןןןןןןןןןןןן בשאגה אדירה ומפלי זרימה קולחים על פניי... זועקת את שמי וכןןןןןןןןןןןןןן ענק של מימוש... אחחחחחחחחחחח  הענבל שלי טבע במיציה... איזה טעם אדיר הציף אותי ממנה...

גמרתי על הבטן ממשמע זעקת הגמירה שלה... כל הטבור שלי געש בנוזל הלבן שבקע ממני בזכותה, בזכות התשוקה שלי אליה ושלה אליי... היא לקחה אצבע, תחבה אותו לעומק הטבור... לקחה מעט מהזרע והעבירה על שפתיה... החליקה את קצה לשונה על אצבעה תוך כדי הגנבת מבט לראות כמה ענוגות פניי, כאות הערכה לשרות המסור שהענקתי לה.

ולא שירתתי. נתתי. הענקתי את כל כולי לה, התמסרתי עד אובדן תחושה, זמן, מקום. כי לא רציתי שייגמר.

רק שיחל שוב.

ישנו מחובקים על הפוטון עד שהשמש אמרה לנו בוקר טוב. וחייכה. כי גם היא היתה מגורה : )

 

לפני 11 שנים. 29 בינואר 2013 בשעה 5:30

שלום לך, זה שוב אני... את יודעת 

זה שאתמול רצית לדעת

אז יין לא היה והרגנו זמן איכות

אבל מרגיש לי ממקומי

שהענקנו לו גם המון משמעות

לא רוצה להוות לך זיכרון חולף על ציר הזמן הפרטי שלך

קחי פיסה ממה שנשאר

שימרי במקום בטוח

כי לא נשאר הרבה ממני

ואת הרבה יותר ממה שאת

ואל תתני לי להסביר איך

כי זה מעבר למילים נאמרות ומושמעות

זה מחזיק את היום ואת הלילה שלי, אולי שלך

את הבטן ואת מה שמתחת

את מה שנאטם מעשה ידיי

ומבקש להיפרץ לעד

מפעים, מעורר, מפחיד כאחד

כי הכאב שאני מפנטז לעבור כשאני איתך

הוא כאפס מהכאב שתעברי בלעדיי.

 

תתחילו את הבוקר בטוב... ותשתדלו לא לגמור אותו על ארבע (לשון בחוץ אין בעיה... רצוי במקום הנכון :-P)

 

 

לפני 11 שנים. 27 בינואר 2013 בשעה 20:45

מפחד לעצום את עיניי

פן החושך ייקח חזקה

חושש לפקוח אותן לרווחה

שלא תהי מולן בשעת יקיצה

כמו גרגר אבק אנו נישאים

לפתחו של שיממון אונטולוגי מובהק

לכסות הנפש ברובד דק של שאלות

שכבה פלומתית אפרפרה

תוחמת גבולות

האם קיומך נבצר ממני?

נוכחות מתג של דחפים מודחקים

המופעל בהתקרבך לתחום שיפוטי הרגשי

ומדוע אני נבצר מקיומך?...

ממלא אני כל שעל במצפונך הבוהק

ברטט המתגבר במחוזות גופך שבו אני חושק

מהלך יחף בנפשך העירומה.

התירי את כאבך. איחזי בי אישה.

אני הנועם, הכאב, מפגיש קטבייך.

נתב זרימת הדם, ללב אדם.

כי הכל חלוף זמנו.

גם אני. אני מבטיח.

ומה נותר לנו באמת?

רק להאמין

שיש במי להאמין.

 

לפני 11 שנים. 26 בינואר 2013 בשעה 16:55

מוקדש לכל מי ששואף את המילים עמוק ומשאירם לנצח.

ולכל אלה שלא מסוגלים להוציאן בצורה שוטפת (והמבין יבין...).

מוקדש גם עבורי. אחרי שבוע וקצת של רגשות שנערמו בצידי הדרך.

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 26 בינואר 2013 בשעה 10:18

את הרחק מידי ומהישג ליבי

אבל אם תרצי לראות את הסרט, פשוט תתקשרי.