צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Triple C - Conscience, Coexistence, Clarity

המקום שבו העיניים פוגשות את הלב
לפני 11 שנים. 25 בינואר 2013 בשעה 22:28

מתמסרים יקרים, תפרקו עצמכם בפניו של אדם שאתם מאמינים בקיומו לידכם.

ותתמסרו. פשוט תתמסרו ממקום אחד.

מקבלים יקרים, אל תתלהבו מאותו אדם שיש לו הכל ונותן לכם טיפה,

תעריכו אדם שאיו לו כלום ומנסה לתת לכם הכול…

להטענה מלאה של הסוללה :)

 

משאיר לכם טרק מקפיץ לסופ"ש מלא אנרגיות

 

 

 

לפני 11 שנים. 25 בינואר 2013 בשעה 11:46

יש שירים שלא כותבים עליהם דבר...

לפני 11 שנים. 25 בינואר 2013 בשעה 5:35

משהו חדש מתחיל אצלי כעת

משהו שגורם לחיוך שלי להתבלט

איש, אישה וכלב חולפים להם ברחוב

וזה פשוט עושה לי, פשוט עושה לי טוב.

מישהי הגיחה ונעמדה מולי

לקחה את החיוך, את החיוך שלי

הרכיבה על פניה, אליי היא התקרבה

סימנים צרובים ברורים של אהבה.

 

פזמון:

דברים טובים מבקשים להישאר

באים לאט חולפים מהר

ואת אל מול עיניי

נושקת על שפתיי

ימים רבים והם מזמן אחר

ולא, אני לא מוותר

כי זה כל כך אמיתי

וזה כאן בשבילי... כןןןןןןןןןן

-

זמן עבר תמיד חובר לזמן הווה

המשכו עתיד איום לא מהווה

מרקמים וטעמים יוצרים לי כאן אותך

לאכול ממך אני פשוט מוכרח

פינות שחוקות ניראות בעיר הישנה

לילה שקרב עם אור הלבנה

חתול רחוב אוכל ולי חיוך רחב

כי יום שישי חדש מתחיל אצלי עכשיו

 

פזמון x 2

 

וגם כשאני מודה שהמקור יותר טוב

עדיין זה עושה לי טוב

סופ"ש אופטימי לכולם :)

לפני 11 שנים. 24 בינואר 2013 בשעה 21:25

הכל בסדר...

כמעט

עד שהגעת

והלכת

ולא אמרת מילה

ולא פציתי בעצמי

כי השארת אותי ללא מילים בפי

כמעט השארנו את ליבנו לפנינו

כהתלהבות תמימה של ילדים

מה בעצם ביקשתי?

שתישארי במגרש המשחקים הפרטי שלי

נטוש כעת

עד שתחזרי

כשהגשם ישטוף את לבטייך

הוא ישאיר גם אותי.

 

 

לפני 11 שנים. 24 בינואר 2013 בשעה 5:21

אם העיניים שלי תהיינה קשורות

?האם אוכל לרקוד איתך

ריקוד אחד ארוך ומתמשך

צמוד עד תחושת חום גופך

לוהט ויצרי כמו שפתייך הבוערות

?האם אשרוד אותך

את תחושת המגע שעדיין עליי

את הנשימה שלך שעדיין בריאותיי

את צעד הפתיחה הצורב שלך

קורעת מעליי רקמות חיות

לא רוצה למות בגללך

רוצה לחיות בזכותך

.רוצה לשרוד

...וזו הדרך שלי לשרוד

 

לפני 11 שנים. 23 בינואר 2013 בשעה 6:05

לא יודע למה בא לי על השיר הזה הבוקר...

האמת כבר בניתי אותו מאתמול.

שיר של לפתוח את הבוקר בדרך לעבודה, להתעורר ביחד עם אספרסו ארוך...

אולי לסיים איתו לילה באיזה בר... 

לחלק מכם הוא בשפה לא מובנת אז יש תרגום למטה.

מוגש כשרות לציבור מטעמי :)

לי בכל מקרה היא מובנת היטב. 

וברגש ואהבה לא צריך תרגומים מיוחדים.

חרטות.

ולא שאין לי.

הרבה זמן הן עולות אצלי,

מציפות את הרגש המצפוני שלי.

במיוחד בתקופה האחרונה.

לא מתחרט על דברים שאני מאמין בכל ליבי שהיו צריכים לגרום רק טוב לאדם.

לא מתחרט על המעבר במפתן דלת האתר.

לא מתחרט לחשיפה שלי פה איתכם.

לא מתחרט על מה שיוצא אליכם ועל מה שנכנס.

גיליתי פה אנשים, מעטים, שאני יכול לומר שנכנסים לי בכף היד(והיא פיצית...)

אני זוכה פה לתמיכה שמחזקת אותי בכל יום שעובר,

לחלק קטן מכם/ן אני עדיין לא מובן ואני מקבל את זה.

100 אחוז זו שאיפה. לא מציאות.

מוצא את עצמי משייט לי פה יותר ויותר מהפייס, יותר מספר טוב שהשאלתי, משהייה עם חברים

יותר מלהיות עם עצמי, נובר בחומר הכתוב על ידיכם, ונהנה מכל רגע.

בלי חרטות.

ואת...

שזעקתי לה כל הסופ"ש מה אני מרגיש כלפיה,

תרגום בעברית למה שהכי מרגיש לי נכון להרגע...

"חרטות. אין לי חרטות.

כל מה שאני הכי שונא אצלך

זו העובדה שאני אוהב אותך

אין לי חרטות

אם תשאלי מה שנשאר אצלי ממך

זה העקבות שלך בליבי."

 

Regrets

Just two minutes have passed
Since you've not been here, since you haven't touched me
It seems that it's hours or more
I'm calling you to tell you that you left your scent in bed
And I'm trying to put it on to keep my soul warm.
.......
Regrets, I don't have regrets
But what I hate most about you
Is the fact that I love you.

I don't have regrets
And if you're going to ask what remained with me
In my heart I have traces of you.

Regrets, I don't have regrets...

Just two minutes have passed
Since you've not been here, since you haven't touched me
It seems that it's hours or more
I'm calling you to tell you that you left your scent in bed
And I'm trying to put it on to keep my soul warm.

Regrets, I don't have regrets
But what I hate most about you
Is the fact that I love you.

I don't have regrets
And if you're going to ask what remained with me
I still love you more



 

לפני 11 שנים. 22 בינואר 2013 בשעה 17:56

זו האהבה שלי אלייך

ככה תרגישי אותה

בלי לבחון את אמיתותה

תופסת חזקה על כל פעימה שלך

כי אותה אמת לא תשמח

אבל תהיה לנגד עינייך

היית צריכה להחזיק עוד דקה, לא יותר

עוד נשימה שהייתי מוכן לוותר למענך

ומהי אותה שלמות שרצית לגעת בה?

הרי אין דבר בחיים שנשאר שלם, לא מה שנולד

ולא מה שלאדמה חוזר.

כשאת מסתכלת עליי יותר חשוב לי שתראי מה חסר בי

ולא מה שיש

שתמלאי בי את החסר וכך תמלאי את עצמך

כי יש. בשפע שאת נרתעת להכניסו לחייך

ואת יודעת. ונמנעת.

לא נצא למחול של הגשמה, אם את לא רוקדת.

תרקדי. תגשימי.

 

לפני 11 שנים. 22 בינואר 2013 בשעה 7:39

וואייי איזה לילה עבר עליי?... אףףףף

אחד כזה שמוציא את הביפנוכו החוצה. טוטאל לוס של רגשות.

באובדן שליטה מתמשך על כאב פנימי מצטבר. מהחיים שם בחוץ וממה שאני חווה מכאן.

פשוט פצחנו במחול מטורף של דמעות. דמעותיי. דמעותיה. כאילו נגעו האחת בשנייה ויצרו זרימה קולחת למאגרי הנפש.

מפגש לא מתוכנן עם עצמי (אולי גם עם עצמה...). גילוי. הטמעת זהויות זהות.

בזכות נקודת אור אחת. בינתיים אחת. כי אתם חבויים לי בינתיים, כמו שאני לכם.

מתערטלים בחשיכה הפנימית שלכם.

דמות מופלאה של אישה מהאתר. שאינה בהישג ידי (ולרבים אחרים מכם...), שאתמול נגעה היכן שכבר שנים אין לאישה לגעת. 

לוקחת על עצמה דברים שהיא בעצמה היתה רוצה להשיל.

במסר אחד. מכתב אחד. נגיעה אחת.

וואו !!! כל כך ריגשית היתה לי. שהרגשתי שאני כותב לפניה את המחשבות. כל כך לא מאופיינת... בטח למה שאנחנו מצפים שיתפתח לנו מכאן.

ותאמינו לי, אני נאבק בהשרשת הדרישה העצמית ממני, להפסיק ולצפות.

לא אחרי מה שעברתי בתקופה האחרונה עם עצמי, לא איתכם, לא בגללכם ולא בזכותכם.

אז תודה לך שהיית שם איתי ואני במעט שיכולתי להיות איתך.

כי לא צריך הרבה בשביל לגלות באמת. צריך להרגיש... ועשית את זה טוב מאחרות.

אולי ניסיון חיים מצטבר. אולי פשוט את Gifted.

אני יוצא אחרי החוויה במסר ברור, שפשוט חייב לקום איתנו כל בוקר(ובעצם גם ללכת לישון איתנו...)

תרימו ראש !!! קודם כל. ולא חשוב באיזה צד אתם נמצאים מכאן ומשם, בצד שקובע או שקובעים עבורו.

אל תתנו לאף אדם להשפיל ולהטיח אתכם לרצפה, בטח שלא for life, ריגעית כן. שתפרקו את מחסנית הרגשות שלכם. יאפ, הולך.

קבלו סטירות, תדממו, תכאבו, תתרסקו אבל מישהו/י יהיו שם בשבילכם ללקק את הפצעים, לשמור, לגונן, להרכיב מחדש ולתת חיים.

פשוט לתת חיים עבורכם.

כמו שאני מייחל לעצמי.

לחבק מהנפש לגוף.

ולהיפך.

אז ביום הבחירה שלכם... שבו החופש באמת מציץ לו בקטנה, לעשות את הבחירה שאתם מאמינים בה (גם אם האמונה הפעם לא תעזור...חחח)

משאיר לכם קליפ שמסמל את מה שעברתי אתמול.

ממצב של "נכות" למצב של קימה על הרגליים.

יצאתי לבחור לי אות... ולבלות :)

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 21 בינואר 2013 בשעה 5:43

שיר יום שני שלי :)

כל הימים אנחנו מתפקדים כדי לרצות

אם לא אותנו אז אחרים

לעמוד בציפיות שלנו

אם לא של אחרים

בשרשרת החיים הלא פשוטה.

בגלל זה אהבתי את הסדרה Touch

עם סאת'רלנד כאבא שמנהל חיים עם בן אוטיסט

ברוך כשרונות, שלא קל לגלות ולעמוד על טיבן.

הילד הזה מחבר בין התרחשויות בנקודת זמן אחת.

בין נקודות שמצטלבות.

טווה, רוקם, בונה גשרים בין המספרים.

זה זורק אותי ישר אליי.

ואיך שהייתי רוצה שהעולם הזה ייראה באמת.

אשאיר את זה לפוסט אחר, ליום אחר.

הבוס שלי ירצח אותי :)

ממליץ לכם בחום לפחות להציץ בפיילוט אם לא להתמכר לכולה...

למי שכבר מכיר, שיעשה סבב נוסף, זה ייחזק אותו.

ועכשיו לצלילים... 

תבטיחו לרקוד :)

 

לפני 11 שנים. 19 בינואר 2013 בשעה 18:22

כשהדרכים הארוכות... מתחילות להתקצר.

הלבד ממש איתנו.

נצמדים אליו בשעת בריחה. 

מתגוננים. מסבירים.

אז תרימו ידיים לשמיים.

תפסיקו לוותר על עצמכם למען אחרים.

תצעקו.

תהיו חופשיים.

כי הדרכים עבורינו רק מתחילות להיסלל.

איזה כיף :))

מילים:

it's the threat of the century
and I need to ly down
treading ever so gingerly
trying to find ground
'cause you know when you walk so long
in your head it feels oh so wrong

we're not alone
no
we're not alone

at the end
at the end of these long roads
we will gather there
with our hands in the air

in my mind it's a symphony
in which I rely
to get me through this epiphany
and to keep me up ... 

'cause you know when the beat is wrong
simple timing can be so hard

we're not alone

at the end
at the end of these long roads
we will gather there
with our hands in the air