זה מרגיש לי כמו פוסט שכבר כתבתי בכמה דפים שכבר ניצברו להם
ואני באמת לא אוהב לחזור על עצמי
אבל לא.
זה חם וטרי שבא לתת לו ביס.
קפה ומאפה של בוקר שאני מכין. מממ...
כך החל הבוקר שלי בלב...
לפעמים אנחנו מחפשים רק מילה
אחת שתאמר את הכל
ומישהו או מישהי שידעו איך לקבל אותה
איך להבין מתוכה משפטים שלמים.
ואנשים שבאים למקום הנכון מתוך מקום נכון משלהם,
ויוצרים הרמוניה חוויתית ומלאה בין תפיסת מבט לאמירה.
אז נכון. שזה מעט. וזה לאט.
אבל חשוב לכולנו להחזיק במעט איכותי ושלם.
ברף עליון של אנרגיות שנחוצות לנו.
לא לתת לאנשים לא נכונים להציף לנו את המאגרים המתרוקנים מחיי היום יום.
כי אנחנו נסחטים. נדרשים. וזוכים למעט מידי תשומת לב ממוקדת, יחס אישי ואהבה כנים.
ואתמול אבן בוחן נוספת לשהות המתמשכת שלי בכלוב.
משהו מסמן דרך היה לי שם. שרוצה להישאר ולהתפתח.
משהו שאולי לא חסר לי בחיים, אבל כן חסר בדרך שהיא מגיעה.
חיוך שמביא חיוך.
וכמה קל להתאהב בחיוכים...
וחיבוק חם מהלב.
וכמה קל להתאהב בחיבוקים שלי...
וקומבינציית סושי טעימה לאללה.
מודה ליכולת הגילוי שלי ושלך.
שתיקח אולי אנשים טובים באמת, כמה צעדים גדולים בחיים.
ולחתולים המפונקים ברקע שלא עזבו אותנו :)
