לפני 4 שנים. 8 באוגוסט 2019 בשעה 5:29
שוב כמעט…
החיישנים שקהו חדותם עם השנים.
הצורך המובנה והמתגבר שבי, שמנסה כל עת לטפס ולהבקיע חומות תמירות, גם שלי. להתקרב בחשש. לגלות.
נופל לעיסה בוצית של רגשות, שונות, ריחוק וחוסר תחושה אמיתית.
וחוסר היכולת של אחרים, להתמודד עם האמת הפשוטה, הדחייה, המודעות שהיה יכול להתפתח אחרת אם… הסבלנות שנעלמת. זו מכה קלה בכנף לא יותר ! תתמודדו !
כמוני עם הראש מורם, לא מאוכזב, מתקדם, מביט לאופק ומחייך לחיים.
*מוגש מטעם העמותה לבריאות הלב
