פתחתי בלוג, ולתומי חשבתי שמישהו/יא אחר/ת יכתוב בו.:)
כל כך הרבה קרה.
כל כך הרבה תמונות צולמו.
כל כך הרבה כותרות לפוסטים שחיפפתי.(בינתיים):
על איך שהתחת שלכן/שלהן זז, במירוצים השונים, באריזות היפהפיות,
על איך אפשר לצלם ירקות, שיתאימו בול לפוסטים,כולל דוגמאות.
להמשיך ולספר מהנקודה בה הפסקתי,
על "עלילות דור במרתף הדאנג'ן"
על מסיבת ביתוק הבתולין שלי ( וירטואלי, חברים, וירטואלים),
על האביב המופלא ששורר סביב ,
על ההתחלות שלפתע מתפוגגות, בכלוב,באוקיי קופיד,ואפילו בטינדר/ בלינדר.
ובמקום זה נדמתי.
אז אין לי הריכוז היום "להיכנס" באיזה פוסט.
אין לי היום את המיומנות להעלות תמונות מרהיבות מהנייד ולשתול אותן כאן.
אני רק מרפרף. ראשי פרקים לעת עתה.
נזכרתי בה , בפרפקציוניזם ( זה בן או בת?), שעוצרת בעדי להעלות תבשיל שהוא רק חצי אפוי.
אז ככה אני מגיש היום את עצמי: רק חצי אפוי.
ושתקפוץ לי הפרפקציוניזם .
עוד אגיע. הנה אני בא.
ואצא לריצה .