שם זמני

ואני מנוע.

(לא מנוע של מכונית.)

מנוע, מלשון, סכנה/ אזהרה/איומים.

עברו כבר שבועיים,

ואני, מסרב לשחרר.

יאללה, דור'קה.

סע הלאה.

תן גז.

שכח. 

עשו לי , שתו לי, חירבנו לי (סליחה על הצרפתית)

-----------שחרר, בחיאת.

אתה יכול להתגבר. תהיה בוגר. דחיל ראבקום. מה אתה ילד?

כן. לפעמים אני ילד. ילד גדול. אבל ילד. אז מה.

טיפשים, וטיפשות

למרות שלרוב הם טיפשים מידי כדי לסבול מטיפשותם,

זוכים לגמולם.

וגם:

צדיקים- מלאכתם נעשית בידי זרים.

(לא, אנ'לא צדיק. שלא תטעו.

אבל צודק.)

אבל ,לעיתים,מה זה לעיתים, תמיד-

עדיף להיות חכם על פני צודק.

וואלה, דור. מה זה לא מתאיםלך כל הענין הזה-

don't take anything personally---

-- ההסכמה השניה של דון מיגל רואיס.

להיפגע מהפגיעה בחופש הדיבור?

give me a break.

נגמר. חלפו ימים נוראים. גם יום כיפור- שהמשמעות העיקרית עבורך היא המלחמה ההיא. נו טוב. סלח להם.

הכי חשוב-

       סלח לעצמך.

עוד יום, יומיים, שבוע, שבועיים, 

החול ימחוק,

אעבור לסדר היום.

או שלא.

ג.ז.י.*

חשבתי שלשיר קוראים החול ימחוק. מסתבר שנהפוכו. החול יזכור.

שיר סתיו.

לבריאות.

החול יזכור
חוה אלברשטיין
מילים: נתן יונתן
לחן: נחצ'ה היימן

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.

הכל ישוב אל המצולות...

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.

הכל ישוב אל המצולות...

גם זה יעבור.