אתה מסתכל מה עשית רגע לפני.
לפני שכל זה קרה.
בדיוק דפדפת בפייסבוק וקראת על פרידה מבחורה צעירה שנפטרה.
אתה לא מכיר אותה. רק את המספיד ששלח אותה "לערבב את השמש".
ואתה נובר קצת כדי להבין שהיתה ממש צעירה. והספיקה לכתוב הצגה על הסרטן שלה.
ואולי העלתה אותה.
והלכה .
ואז הג'וד השחור של השכן בא לביקור. ואתה תופס שכבר 24 שעות שלא ראית את הג'ינג'י שלך.
אתה דופק בדלת של השכן, כדי שהוא יגיד לך שרק כרגע הוא פתח את החלון. הוא לא היה צריך להגיד לי. הרי ראיתי את השחור בא לגישושים.
ואתה מבין שהגיע הזמן לחפש אותו למטה.
כי כבר קודם בדקת מה המצב על הגגונים של השכנים.
ואתה יורד בשקט .
רק כדי לראות את השכנה היפה נוסעת לאחור.
ואתה רוצה להגיד לה: "היי, יש לך גלגל רזרבי מאחור, ממש כמו שהיה לי רק אתמול מלפנים."
והיא נוסעת לאחור.
ואז אתה רואה בין הגלגלים שלה אותו מפרפר,
ומטפף לו דם מהפה.
ועויתות של גסיסה.
ואתה צועק צעקה.
והיא צועקת בחזרה.
והדם שמטפטף לו מהפה לא משאיר לו שום סיכוי.
הגרון שלך ניחר.
השכן מסביר לה שאני לא צועק עליה.
והוא אומר לך שצריך להביא אותו לקבורה
והיא חונה על הכביש.
ואתה קולט שהיא בוכה.
ואתה אומר לה שהיא לא אשמה.
והאבא של השחור יורד, ואומר "שמעתי עד למעלה"
ואתה שם אותו בקופסת קרטון.
והוא עוד רך וחם.
ורוצה להעלות אותו למעלה.
ומשאיר אותו למטה.
ואתה חושב איך בדיוק שנה פחות שבוע מאז שבא
הוא הולך לערבב את השמש.
כתבו: עממי וביתו.
ביצוע : חוה אלברשטיין
היה היה היה חתול שובב
זלל חלב ליקלק ליקלק חמאה
ופעם אל הכד נפל
זנבו אלעל ראשו לבן
מאז מאז, קראו לו החלבן
כי הוא נשאר
נשאר תמיד לבן.
פלופ
