|
|
|
הפתעה: אנחנו עדיין ביחד.
אני עדיין לא מעשנת, כבר כמעט ארבעה חודשים, וכבר לא חושבת על סיגריות בכל יום, אולי כל יום שני, והמחשבה אינה טורדנית אלא מהורהרת.
הוא אוהב אותי ואיכשהו מצליח להכיל אותי, ודוק: אפילו פיתח פטיש רימינג פראי והתגבר על עצמו ורכש לי צעצועים. הוא החליט באמת לאהוב אותי, כדבריו של ר' שבוודאי אינו מקדיש ולו דקה לקריאת בלוגי העלוב והמדובלל.
אנחנו עוברים לגור ביחד.
דירת מעונות מצ'וקמקת לזוג, אבל זה ביחד.
ו... זהו.
אני לא מצליחה להתחבר לצ'אט כבר שלושה שבועות או משהו, זה נוראי. הורדתי כבר ג'אווה, הכל. מערכת הפעלה ווינדוס 7 64 ביט. יכול להיות שזה החיבור כאן? זה חיבור וויירלס מוסדי כזה.
בבקשההההה תעזרו לי.
יא-אללה אתכם יא נבלות,
תגיבו קצת!!
הוא נסע.
מה אומר, מרגיש כמו נכרת ממני איבר.
כמו מכבש מוחץ את האויר מתוכי בכל נשימה.
אמנם, אני מבינה בשכלי שכל יום העובר מקרב אותי אליו יותר.
כל יום שעובר הוא עוד יום פחות שנאלץ לחכות להיות שלובים שוב.
ובסופו של דבר,
גם לחלוק בית משותף וחיים משותפים.
אך הכאב, כאב הגמילה המטרף שפקד אותי מאד נסעת, יקירי, אהובי עד המוות,
הוא לא מבין כמו השכל
את ההשלכות.
הוא רק כואב,
בגסות.
ונינה סימון רק עושה אותו כואב יותר.
אני חושדת שהתחדשתי בחור בשן.
אהובי נוסע בתום שלושה ימים. תקופת מבחנים. כבר עברתי כמה וכמה כאלו, אינני נרתעת עוד.
21 כניסות היום, לאחר שבועיים שלא כתבתי או ביקרתי. מדוע?
את מי אני מעניינת?
מצאתי גבר שלא בורח כשהמגננות שלי צפות ועולות, אותן מערבולות שאבי תחם בי, של נטישה ושל פחד ממנה. אני מטיחה בפניו זעם והוא רואה דרכו אל הפחד שלי שהוא יעזוב. כמו שאבי עזב. והוא מבין את זה, וגם אני סוף סוף מבינה, וזו כמו מלחמה עם שד שנמצא בתוכי, ואני מרימה את ראשי מפעם לפעם ומתוך המאבק זועקת לעזרת אהובי, הצילו, זו לא אני ששונאת אותך, זו לא אני שרוצה שתלך ממני.
זו הילדה הקטנה שמעדיפה שלא היה לה אב מלכתחילה, על האב שזנח אותה לטובת משפחה חדשה.
וזו בעצם לא הילדה, אלא כל הרגשות הפגועים שלה אסופים לפקעת כואבת בבטן. וכשהוא איתי אין להם סיבה לצוף ולשרוף את בית החזה, אבל כשהוא הולך ממני..
אפילו סתם.
והוא מקבל אותי. ככה. ואני חושבת שהוא היחיד שמסוגל.
מתקפלת פנימה, ועוד פנימה,
המוות העוקצני, הראוותן, הזה,
הוא בכלל לא המוות שרציתי לנו.
רציתי לנו מיתה שקטה ללא ייסורים, בחסדים, ומחוות, ורעות.
ומה שיש בידי הוא אברי גופה המרוטשים של הציפור
שהייתה פעם חגה בראשי תדיר, וסביב חדרי ליבי
כעת אוחז בבטני דרקון ומתפתל בנבכיה, מטלטל את הבפנוכו שלי
מנסה לזרז הקאה,
או משהו,
הכל הרוס עכשיו. אין טעם אפילו לבכות.
אוהבת אותו. אוהבת אותו יותר. כל יום מרגיש לי שנוספו מים קרירים ומתוקים לאגמי, ואני מכילה ושלווה יותר. אני רואה אותו כמי שהוא, אל תוכו, ואוהבת את האדם הזה. רוצה להעניק לו ולהאכיל אותו וללטפו.
תקווה משותפת משעשעת של שנינו:
אנחנו חולמים על בית שאולי נבנה יום אחד בעתיד, ובו חדר מקלחת דלוקס הכולל שתי אסלות, מופנות האחת כלפי השנייה, וביניהן שולחן קטן. הסיבה: אנחנו אוהבים להעביר אחד לשני את הזמן בשירותים, והדרך העדיפה עלינו היא במשחק שח-מט. רק מה, תמיד לאחד מאיתנו נרדמות הרגליים או התחת, וכך תיפתר הבעיה וגם נוכל לחרבן ביחד. כולי תקווה.
אמא שלי אומרת שזה הביטוי הגבוה ביותר של אהבה בעיניה.
ברנן דק
נפער יומנו, מתקלף מכסותו ומבצבץ
תחת מצעים צוננים כפותינו מתחככות זו בזו
כגורים
ואז, כמבוגרים,
מחברים איבר לאיבר ומתנקזים, חמימות טובה!
לחות, כבר לא מה שהייתה פעם.
מקופלת אל הקיר כעת, כך הוא נוגע במה שחשוב
תוהה על קנקנו של יום זה והדקות הספורות
זרימה חמה על מותן
כמובן שלא חיכה, וכיצד?
נעה לקראת זרימה חמה יותר, ומרגיעה. מסבנת את שאריות הבוקר
מתבשמת,
שלא יריחו עליי
את
בקצרה,
קראתי את "הדרך הקלה להפסיק לעשן" של אלן קאר. אני לא מעשנת יותר, ולא אעשן יותר בחיים.
רזיתי ואני נראית די נפלא.
הציונים שלי עלו, מה שהעלה את הביטחון העצמי שלי בנוגע לתחום, מה שהביא לכך שעברתי ראיון להתמחות.
זה נראה כאילו אני על רכבת לשיפור עצמי, אבל הרכבת שאני עליה דוהרת ודורסת את הגבר שלי. אני שואבת ממנו עוצמות ואנרגיות ומותירה אותו שבר כלי מלא עלבון וצער.
ואני כבר לא כל כך בטוחה שזו מערכת היחסים השמימית לה ציפיתי כל השנים. לא בטוחה שהוא האחד, ולא מצליחה להביא עצמי לנתק את זה. הפחד שלי הוא שלא אמצא גבר כזה, כמוהו, חסר אגו כמעט ולא קנאי ונותן לי כל שאני מבקשת באהבה, שגם אצליח לאהוב כמו שאהבתי אותו.
אני לא יודעת אם אני מעדיפה גבר שמסוגל להחליט החלטות בשבילי ובשבילו, שיוזם, שאומר לי אני אוהב אותך קודם, אחד שיהיה זה שהתחיל איתי ולא ההיפך, או גבר פסיבי שנותן לי את המושכות כבר מT-0 ואומר לי אני הולך איתך, קחי אותי לאן שנראה לך טוב.
דירה, דירה מסריחה הוא לא מצא, כבר חצי שנה. כמה זמן צריך בשביל למצוא דירה?! כדי שחברה שלך תוכל לבוא אליך, ולא להיגעל מהחתול של השותפים שלך, ולהיות מסוגלת לרבוץ על הספה בסלון בניגוד לגזור על עצמה כלא בחדר קטנטן ומחניק עם מצעים מלוכלכים וסינטטיים. איזה מין בנאדם גר עם עוד זוג? הם חיים להם בכיף ב"סוויטה" קטנה בדירה עם שירותים משלהם ומרפסת, כל היום שרועים בסלון ורואים טלויזיה, והוא מגיע בשתים עשרה בלילה ונכנס ישירות לחדרו כמו איזה שותף רפאים שנמצא שם רק כדי לשלם את שכר הדירה ולעשות מעצמו האדם הכי קטנטן עלי אדמות.
זה מגעיל אותי, שהגבר שלי אפילו גבר לא יכול להיות.
אני יוצאת עם סאב. אבל הוא לא סאב שלי, הוא סאב של כל הסביבה שלו.
הטיסה שלו לפרוייקט הזה מהעבודה מתקרבת. זה התקצר לחודשיים, וגם זה ארוך לי. אני חושבת שהשהות בנפרד יכולה לעשות לנו אחד משני דברים- לקרב או להרחיק. כמו הפתגם ההוא ששמעתי מזמן, האהבה היא להבה. כשהיא קטנה, המפוח (המרחק+הזמן) יכבה אותה, וכשהיא גדולה הוא יעצים אותה. ומה עם אהבה גדולה אך חולה?
עד לפעם הבאה.. אוהבת אתכם
אני מודעת לכך שקוראי הבלוג המתמידים שלי חושבים שאני נמצאת במערכת יחסים שכולה דם ודמע, אבל היכונו להפתעה קטנה. אני אוהבת את הגבר הזה כמו שלא אהבתי גבר מעולם. זו אהבה בוגרת, מאפשרת, בונה, תומכת. מן הסתם, צער מוביל לכתיבה ופורקן, ולכן כל פוסט אחרון כמעט עוסק בריב. אבל יקיריי, הגבר הזה מגשר, מבין, מצחיק אותי, מתקשר (בשני האופנים שניתן לקרוא את המילה), מזיין אותי בלי שזה יהיה זיון אלא תינוי אהבים, הוא גאון, מקבל אותי בזכות מי שאני ותומך נלהב בפמיניזם, משתף אותי בקטנות ובגדולות, ורוצה להיות איתי תמיד, רוצה שאלווה אותו תמיד, גורם לי להרגיש שאני מוזמנת לחייו באופן טוטאלי.
בעוד עשרה ימים, נחגוג שישה חודשים. אני יודעת שרבים מכם כבר היו במערכות יחסים שמנו שנים ולא חודשים, אבל עבורי זהו שיא זמן חדש.
"המאהבים של כרמן לא מחזיקים שישה חודשים"... נזכרת בשורה אחת באופרה שזכיתי לצפות בה לא מזמן בספרד, שורה שהפחידה אותי כה. כרמן ואני אותו סוג של אישה. אש, אש ועשן וצלצולים ואבק ותלתלים וחושניות ומוות. כשהמטאדור אמר את המילים הכואבות הללו לחייל השבוי בקסמיה של כרמן, הבחור שלי הביט בי, בכאב, כי כבר סיפרתי לו על משבר ששת החודשים שלי שבו ניתקתי כל קשר משמעותי בעבר.
ואולי, הפעם, לא?
לסיום:
Love is a bohemian's child "
It never knew laws
If you don't love me I love you
If I love you watch out"
אהבה היא ילד בוהמי
שאינו יודע חוק מהו
אם אינך אוהב אותי, אני אוהבת אותך
ואם אני אוהבת אותך, הישמר לנפשך!
