לפני 13 שנים. 12 בדצמבר 2010 בשעה 16:38
אוהבת אותו. אוהבת אותו יותר. כל יום מרגיש לי שנוספו מים קרירים ומתוקים לאגמי, ואני מכילה ושלווה יותר. אני רואה אותו כמי שהוא, אל תוכו, ואוהבת את האדם הזה. רוצה להעניק לו ולהאכיל אותו וללטפו.
תקווה משותפת משעשעת של שנינו:
אנחנו חולמים על בית שאולי נבנה יום אחד בעתיד, ובו חדר מקלחת דלוקס הכולל שתי אסלות, מופנות האחת כלפי השנייה, וביניהן שולחן קטן. הסיבה: אנחנו אוהבים להעביר אחד לשני את הזמן בשירותים, והדרך העדיפה עלינו היא במשחק שח-מט. רק מה, תמיד לאחד מאיתנו נרדמות הרגליים או התחת, וכך תיפתר הבעיה וגם נוכל לחרבן ביחד. כולי תקווה.
אמא שלי אומרת שזה הביטוי הגבוה ביותר של אהבה בעיניה.