לפני 13 שנים. 21 בדצמבר 2010 בשעה 22:53
מתקפלת פנימה, ועוד פנימה,
המוות העוקצני, הראוותן, הזה,
הוא בכלל לא המוות שרציתי לנו.
רציתי לנו מיתה שקטה ללא ייסורים, בחסדים, ומחוות, ורעות.
ומה שיש בידי הוא אברי גופה המרוטשים של הציפור
שהייתה פעם חגה בראשי תדיר, וסביב חדרי ליבי
כעת אוחז בבטני דרקון ומתפתל בנבכיה, מטלטל את הבפנוכו שלי
מנסה לזרז הקאה,
או משהו,
הכל הרוס עכשיו. אין טעם אפילו לבכות.
