אני חושדת שהתחדשתי בחור בשן.
אהובי נוסע בתום שלושה ימים. תקופת מבחנים. כבר עברתי כמה וכמה כאלו, אינני נרתעת עוד.
21 כניסות היום, לאחר שבועיים שלא כתבתי או ביקרתי. מדוע?
את מי אני מעניינת?
מצאתי גבר שלא בורח כשהמגננות שלי צפות ועולות, אותן מערבולות שאבי תחם בי, של נטישה ושל פחד ממנה. אני מטיחה בפניו זעם והוא רואה דרכו אל הפחד שלי שהוא יעזוב. כמו שאבי עזב. והוא מבין את זה, וגם אני סוף סוף מבינה, וזו כמו מלחמה עם שד שנמצא בתוכי, ואני מרימה את ראשי מפעם לפעם ומתוך המאבק זועקת לעזרת אהובי, הצילו, זו לא אני ששונאת אותך, זו לא אני שרוצה שתלך ממני.
זו הילדה הקטנה שמעדיפה שלא היה לה אב מלכתחילה, על האב שזנח אותה לטובת משפחה חדשה.
וזו בעצם לא הילדה, אלא כל הרגשות הפגועים שלה אסופים לפקעת כואבת בבטן. וכשהוא איתי אין להם סיבה לצוף ולשרוף את בית החזה, אבל כשהוא הולך ממני..
אפילו סתם.
והוא מקבל אותי. ככה. ואני חושבת שהוא היחיד שמסוגל.
לפני 13 שנים. 24 בינואר 2011 בשעה 10:16