שושן ויש בו קוץ

זה היה טראומתי. החומר מרוח על כל השולחן, לא מצאתי את עצמי. פה ספר, שם מחברת, עוד מחברת, צ'ק ליסט, צ'ק ליסט נוספת שצילמתי בהפסקה,ספר לימוד עם דגלונים קבור איפשהו ומחברת הבחינה וחפיסת שוקולד מריר ישן (סעמק המכונות ממתקים באוניברסיטה, שיבדקו תוקף על השוקולד הבני זונות). ופחית קולה, ברור.
שאלה אחת לקחה לי דף שלם, ושעה שלמה. היתה עוד יכולה להיות תקווה אם היו שתי שאלות למבחן ושעתיים נקצבו. אבל היו ארבע שאלות, להספיק בשעה וחצי.
קטסטרופה.
בכל מקרה עשיתי את המיטב, בידיעה שיש מועד ב' וכמובן שהתבדיתי. על מבחני אמצע אין מועדי ב' בפקולטה.
30 אחוז.. לא ממש נורא?
לפחות עלמה זהר הופיעה בהפסקה. ניגשתי אליה ושאלתי, כן, היא מכירה אותו. ויש לה רק דברים טובים להגיד עליו. והיא אמרה לי למסור שהוא מניאק, שהוא לא מגיע להופעות שלה.

אז אתה מניאק שאתה לא מגיע להופעות שלה.

והיא מדהימה. והיא עממית רצח. טוענת שהיא שומעת מוזיקה מזרחית, בתשובה לשאלתי אם היא מושפעת מג'וזי כץ ומירי אלוני היא אמרה "מה זה לא". בכלל לא סנובית, נותנת תקווה לזמרות מבצעות בפוטנציה כמוני שגם בגיל שלושים אפשר לפרוץ. בגדול.
ומיגל (שיר אהבה אינדיאני)- נכתב על אתיופי! מצחיק, אמרתי לה, גם לי יש שיר שכתבתי על כושי. גם הכושי שלי מעבר לים. מצחיק שהיא קראה לו מיגל. אולי בגרסה המקורית קראו לו אדיסו. שיר על אתיופים.. אולי יכל להיות להיט אם רייכל לא היה יונק מהם את כל הייחוד האתני לפני שנים.
לסיכומו של עניין, היה יום מגניב. גם מטראומה אפשר ללמוד, הפקת הלקחים שלי היא תהליך מאד מהיר ונראה שאין מורה טוב מהנסיון. ואין כמו יום רביעי, מחר נפתח רשמית סוף השבוע. היום עושים נקיונות וכביסה, והתגעגעתי לעבודות בית שמחזירות לי את השפיות. איפה איזה ג'וני שיחליף עליצות בעצלות?!
...Slap me on the ass and call me Betty Crocker! i guess i'm as baked as a key lime pie.