שושן ויש בו קוץ

היכן החמלה אודותיה מלהגים כתבי העידן המודרני.
כולם מסודרים ביחידות דואליות הומוגניות.
כשיישבר העולם, אוכל לחייך ולומר - חייתי.
כשכולם יתאבדו אני אדווש בעלייה, בפי סיגריה עם פומית וכובע רשת עם נוצה (תודה לך ענבל פרלמוטר), ולא אצטער על מותם, כי זאת אדע-
חיי היו לשם דבר,
בעת שכל אותן בריות עסקו בתאבונן ובחומר ובאוביטר
שקדתי על התכנסות פנימה התקפלות את תוך הרציו
מיעטתי בהנאות
סוברניות מהוללת
ואת אשר נחוץ היה לי הישגתי בשיניי, בציפרניי, בלשוני הצולפנית העולבת
ובין שש שפתותיי.

צפצוף מתמשך טורד מנוחתי באמיתותיו
היכן אותה יד
היכן הכר להתרפק
כעת רק צל ענק, שמטיל הספק.