שושן ויש בו קוץ

יש פנטזיה אחת שתמיד מתגלגלת לי בראש.
כבר חלקתי אותה עם שניים-שלושה אנשים, והחלטתי לשתף אתכם.

אז זה בעצם מאד פשוט, אני בבקתת עץ או אחוזה, או בית גדול מאד עם אח בוערת. אמיתית. ואני על שש, ידיים כפותות בחבל גס בצבע חול, אבל לא מאחורי הגב אלא על השטיח. והשטיח משחק פה תפקיד רציני- הוא שטיח פרווה לבן, מאלה עם ראשי הדוב. נעים למגע, רך, חמים. ומולי כוס יין גדולה חציה מלא ביין אדום, וצלחת לבנה, במרכזה סטייק כמעט חי ומדמם לראווה.
אני נשענת על השטיח בתנוחה שהיא כמו דוגי, אבל עם המרפקים על השטיח, ומאחורי, זקוף על ברכיו, גבר. הוא יכול להיות כל גבר שבעולם לצורך הפנטזיה, הוא לא מרכזה.
הוא מזיין אותי לאט, ואני מלקקת את הדם מהצלחת, ואז נוגסת בסטייק, בהתחלה ללא עזרה מאצבעותיי, מנסה להתרכז בהנאה מפלג גופי התחתון יחד עם ההנאה מבלוטות הטעם. בידיים כפותות שולחת את כל עשר אצבעותיי לסייע לי לאחוז בבשר, ובמאמץ לסתות אני קורעת ממנו פיסות ולועסת, והזיון נעשה אלים יותר. השיער מתלכלך בדם, הסנטר נוטף שמן ורדרד, נתזי דם על השטיח היקר להחריד, והלבן..
אני לא מנסה כבר לבלוע, אלא האקט הופך אחד- הזיון והלעיסה. אני רק מוצצת את הטעם של החיה המתה, מזויינת בפראות שהולכת וגוברת, עד שאני גומרת כמו פצצת מימן, מתרסקת על הצלחת.

ואז הוא מרים אותי אחורה, כשגבי אליו, מגיש את כוס היין לפי, ואני שותה בלגימות גדולות את כולו.