דברים חדשים.
הבריטי שלא טרחתי לספר עליו כאן, שהיה כאן חודש שעבר, והיה הפוגה זמנית ממחסורי באינטימיות, חזר. רק לתשעה ימים אמנם, אבל הוא כאן, בלונדיני ותכול עיניים כתמיד. השתלטה עליי שמחה קיצונית ליום-יומיים והצלחתי לגרור אותו אפילו לקפה בבוקר שאחרי, ואפילו היתה שיחה מעל הקפה. אבל זה כל כך לא רלוונטי לאף תחום בחיים שלי כרגע אז אמשיך.
ערב שישי נדפק בתחילתו, כשל זמנים שהוביל לאיבוד השעות היקרות בפאב הקבוע, שמשמעותן בד"כ לצפות בחבורת תיירים משתכרת עד אובדן הכרה חלקי והתערטלות פומבית, לצחוק עם חברים, לשחק משחקי שולחן ולהיפרד ממזומנים, כך שאמנם היה ערב רגוע אצל חברים (שמרביתם נשואים למרבה הבהלה) אבל לפחות חשבון הבנק שלי לא הלך צעד נוסף לקראת התקפלות לתוך עצמו כנוהגם של חורים שחורים. היתה שיחה ערה בנושא האהוב עליי- מוזיקה, היה וי אייץ' וואן בפלזמה והיו בירות ובשר. נייס.
נראה לי שביאסתי חברה. מצד אחד אני לפעמים לא יודעת איך לאכול אותה, ואיך לגרום לה להבין את המורכבות בי שגורמת לאנשים חוסר נוחות בסביבתי, מצד שני אני מתקשה להאמין שאחרי ע' הBFF מהתיכון יגיעו אי פעם בנות שיבינו מי אני באמת ויקבלו. אז המוטיבציה שלי להשקיע בקשר חברי חדש לוקה בחסר.
כיף לי בעיר הזאת. היא מיוחדת, היא רבגונית, היא אישית. אנשים יכולים ליצור פה קשרים. אני רואה את הפוטנציאל.
אני מתחילה סשן ראשון על הספה. פגישת היכרות, כבר בשבוע הבא. אני גם כנראה מחליפה ניק בקרוב, (פותחת אחד חדש) נמאס לי מההצהרה הגלומה בניק הזה ונראה לי שהגיע הזמן להעביר הילוך. הניק הבא יהיה כנראה בעיקר למטרות כתיבה, וגם כי הבלוג כבר לא אנונימי כפי שהיה.
שמעתי הערב סיפור שהעביר בי צמרמורת, חבר של חבר סיפר שהוא ירד למישהי שהכיר באיזו מסיבה, וכשחזר למסיבה החברים שלו אמרו לו שהוא מטומטם כי הבחורה נשאית איידס. לא איזו זונה במרכזית הישנה בת"א, לא נרקומנית או עובדת זרה או סתם תיירת מסתורית, אלא סטודנטית ישראלית נחמדה ונורמלית למראה שסתם זרמה איתו. הבחור כרגע בסרטים מטורפים, לא ברור לי איך הוא ישן בלילה, אבל ברור לי שאני הולכת לשים הרבה פחות דגש על סקס והרבה יותר דגש על מוגן בזמן הקרוב.
ושילכו להזדיין השותפות האלה, שמביאות את החברים שלהן לישון אצלי בבית כל לילה וסותמות לי כל פרצה של פרטיות שאולי היתה לי קודם.
לפני 14 שנים. 13 במרץ 2010 בשעה 2:32
