היום נהניתי במיוחד. מכירים את התחושה שמעניק פלרטוט מאד מוצלח עם מישהו מאד מאד מעניין? מישהו שמזכיר לכם מישהו אחר, שיש בו משהו מוכר ועם זאת אתם יודעים שהוא חדש לגמרי, עדיין בעטיפה שלו, וממתין להתקלף ממנה. זה לא יהיה כמו הזיכרונות שלכם מאותו אחד שהוא מזכיר. זה יהיה חדש ומסעיר, עם עיניים חדשות להביט בהן ולב חדש להכיל אתכם.
כל מה שרציתי הוא כזה, ביישן אבל מודע לאיך שהוא כזה סקסי, שמבט שלו בזמן שהוא נוגע בי מעביר צמרמורות עונג במורד הגב שלי.
אז היה כזה פלירט, והוא - שימו לב- גם מוזיקאי וגם מהנדס. וגם מרוקאי. אחחחחח.
נהניתי כל כך מהשיחה איתו, מאיך שהוא נאבק בביישנות כדי לדבר איתי והמילים שלו התרוצצו לי בראש כמו ילדים, שיחקו תופסת והעיניים שלו מיקדו אותי והמסו, עד שהליבה שלי קיפצה החוצה בלהט של אושר, של שמחה אמיתית, אמיתית. ועליתי לבמה ונתתי אלתור ווקאלי שהוציא ממני את כל האוויר, עליתי לגבהים שמעולם לא נגעתי בהם בהופעות, ומהבמה חייכתי אליו וראיתי עיניים טובות, כל כך גדולות ושחורות ויפות.
אז ילדים, היה כיף היום, (אפילו הספקתי לדחוף אימון בחדר כושר אחרי הלימודים) כנרת האושר שלי עלתה מעל הקו האדום לעכשיותיים. ועייפה, ומוכנה למשהו חדש.
לפני 14 שנים. 11 במאי 2010 בשעה 0:24