שושן ויש בו קוץ

מנסה להחליט אם להיות כנה עד הסוף כאן או שמא לא להפקיד את מלוא סל הביצים שלי בידי חבורת סוטים יחסית מצומצמת +1, כאשר האחד הוא אותו מרוקאי חביב שאינו אויב לסביבה ממוחשבת.
נו מילא.

אחרי התבכיינות גרידא, רמזים בעובי ירכיה של רוזי או'דונל, שטיפת מוחות חובבנית ולבסוף שתיקה נוקבת, הוא בא באותו ערב ט"ו באבי עם פרחים. מה אני אגיד, זר הפרחים הכי מכוער שקיבלתי עד היום, אך לזכותו עומדת העובדה שלא הוא בחר אותם אלא בעל חנות הפרחים. הוא טרי כנראה, ואני הרי אישה של צבעונים. רק צבעונים. האמת שהזר לא היה רע, הוא פשוט לא היה טוב- היה בו עירוב של ארגמן וכתום ולבן. זה יותר מדי לצפות לקבל זר בצבע אחיד? מילא הגבעול ירוק, אז עוד שלושה צבעים חוץ מזה?

בכלל, הפרחים באו לי רע בעיקר כי היו pity flowers ולא באו רק מיוזמתו, אלא מרמיזות קודמות בעובי.. נו אתם כבר יודעים.
בחרתי מספר מצומצם של גבעולים מתוך הזר והתקנתי לי מיני זר, המונח תחת חלוני. את השאר השארתי בסלון ולא מעניין אותי כמה הזר שם מכוער. לפחות הוא מריח טוב.

מה שכן, לאחר שיחה, משלוח של טלויזיה ענקית לחדרי, צפיה בחצי סרט בחום בלתי יתואר וכל זאת תחת מפלס עצבים רוטט-כמעט-גולש, היתה רגיעה. היה סקס. סקס שהחזיר אותי אל הפעם הראשונה שלי, בגיל שש עשרה, על מיטת נוער בוילה מעוצבת בדרום, סקס מיוזע ואוהב כשהדמעות שעמדו בגרון היו דמעות של אושר. הוא אמר לי אלף פעמים אני אוהב אותך. אני אוהבת אותו כל כך, לא יודעת איך מגיע לי גבר טוב כזה.
וגמרתי חזק כל כך שאחר כך באמת דמעתי.