שושן ויש בו קוץ

אני מודעת לכך שקוראי הבלוג המתמידים שלי חושבים שאני נמצאת במערכת יחסים שכולה דם ודמע, אבל היכונו להפתעה קטנה. אני אוהבת את הגבר הזה כמו שלא אהבתי גבר מעולם. זו אהבה בוגרת, מאפשרת, בונה, תומכת. מן הסתם, צער מוביל לכתיבה ופורקן, ולכן כל פוסט אחרון כמעט עוסק בריב. אבל יקיריי, הגבר הזה מגשר, מבין, מצחיק אותי, מתקשר (בשני האופנים שניתן לקרוא את המילה), מזיין אותי בלי שזה יהיה זיון אלא תינוי אהבים, הוא גאון, מקבל אותי בזכות מי שאני ותומך נלהב בפמיניזם, משתף אותי בקטנות ובגדולות, ורוצה להיות איתי תמיד, רוצה שאלווה אותו תמיד, גורם לי להרגיש שאני מוזמנת לחייו באופן טוטאלי.
בעוד עשרה ימים, נחגוג שישה חודשים. אני יודעת שרבים מכם כבר היו במערכות יחסים שמנו שנים ולא חודשים, אבל עבורי זהו שיא זמן חדש.
"המאהבים של כרמן לא מחזיקים שישה חודשים"... נזכרת בשורה אחת באופרה שזכיתי לצפות בה לא מזמן בספרד, שורה שהפחידה אותי כה. כרמן ואני אותו סוג של אישה. אש, אש ועשן וצלצולים ואבק ותלתלים וחושניות ומוות. כשהמטאדור אמר את המילים הכואבות הללו לחייל השבוי בקסמיה של כרמן, הבחור שלי הביט בי, בכאב, כי כבר סיפרתי לו על משבר ששת החודשים שלי שבו ניתקתי כל קשר משמעותי בעבר.
ואולי, הפעם, לא?

לסיום:

Love is a bohemian's child "
It never knew laws
If you don't love me I love you
If I love you watch out"

אהבה היא ילד בוהמי
שאינו יודע חוק מהו
אם אינך אוהב אותי, אני אוהבת אותך
ואם אני אוהבת אותך, הישמר לנפשך!