שושן ויש בו קוץ

הוא לקח אותי לפריז לחגוג לי.
הימים הראשונים היו קצת מחורבנים וקצת מאושרים, אבל אף פעם לא בתחום האפור שבין השניים, כיאה לאשה הקוטבית והילדותית שאני לפעמים.
עשינו את הקטע התיירותי. אכלנו מצויין ורבנו המון.
בלילה של סופ"ש אחד החלטתי שנתייר בצד הבדסמי של פריז, כמו שאני מנסה לעשות בכל עיר שיוצא לי לפקוד בעולם. למצוא מקום היה לא קל כי באינטרנט הכל בצרפתית, אנשים ששאלנו לא ממש ידעו, אפילו במונמרטר איפה שכל חנויות הסקס- חוץ ממוכר אחד חמוד, שנתן לנו כמה המלצות. לא ממש ידענו על מה מהן ללכת כי הוא לא היה במקומות בעצמו אלא פשוט עשה בשבילנו בירור טלפוני עם האנשים שתפעלו את אותם מקומות. סחבתי אותו לקנות מכנס ויניל כי סתם שחור לא היה תופס באירופה, או לפחות כך חשבתי. מאה פאקינג יורו.
יכול להיות שיצאנו הכי חומוסים בעולם אבל החוויה הייתה שווה את זה.
לא מצאנו מועדון גדול, אלא שני מרתפים, ומהראשון שלא כל כך אהבנו כי היה ריק, המליצה לנו אחת המלכות (אישה מצחיקה למראה עם מקל במבוק שהוא שומרת בקייס מיוחד בשם אליזבת') שגם עזרה לנו להיכנס אליו מלכתחילה, על מקום אחר.
למקום האחר קראו.. וואי באלוהים שאני לא זוכרת. זה היה בכניסה קטנטנה ברחוב צדדי של שכונת מגורים. היה כתוב על הדלת בצרפתית "מועדון חברים". צלצלנו בפעמון, ולאחר זמן מה נפתחה הדלת וגבר נחמד מאד עמד בפתח, סוג של ספק הומו מזדקן, משקפיים ושיער מלא ומאפיר. לא ידע מילה אנגלית. הוא הביא צעירה יפייפיה שתתרגם אותנו, ואותו, ולאחר שמסרנו כי אליזבת' שלחה אותנו, הוא נאות להכניס אותנו.
המקום היה נראה כמו חלום בדסמי, הרבה כוכים מעוצבים וחשוכים, בהם חדר עם כיסא גניקולוג, חדר ויקטוריאני עם שידת טואלט ומכתבה, כוך עם צלב וסד, ומתחת לכוכים הללו מבואה גדולה עם אח בוערת ובר (חינמי), ועוד כוך מעניין מאד עם כיסא תלייה לזיונים (שכחתי איך קוראים לזה- בוא נקרא לזה סספנשן פאקינג צ'ייר).
מיד כשנכנסנו עשו לנו סיור במקום, ונדבקה עליי איזו קרציה מזדקנת מחומצנת ושיכורה שלא הפסיקה לבקש לסשן את הבחור שלי. עד עכשיו לא ברור לי אם היא פשוט הייתה בודדה או שהיא באמת רצתה אותו. בכל אופן לא נתתי לה לגעת בו כי היא הייתה מגעילה. (יש שיאמרו שהיא כוסית, אותי היא הגעילה וגם אותו).
ואז עלינו למעלה, וחטפתי את השוק שלא ציפיתי לחטוף במקום כזה.
אנשים פשוט הזדיינו ובחורות מצצו בכל מקום שהסתכלתי, ולא ראיתי אף זכר לבדסמ. כל הסיפור ממש הגעיל אותי בגלל המיידיות של העניין, ומצד שני הגענו ממש מאוחר כך שאנשים כבר היו באמצע הערב שלהם או לקראת סופו. בכל אופן לא יכולתי כל כך לשאת את זה, וירדנו למטה שוב. לשתות. אולי אלכוהול יעשה את זה כיף.
ואלכוהול באמת עשה את זה כיף.
איך שסיימתי את המשקה הוא כבר היה למרגלותיי מנשק את כף היד שלי. מכל עבר שמעתי אנחות של נשים וגברים ולמרות שזה עדיין לא עשה לי כלום פתאום רציתי לבדוק את הסספנשן פאקינג צ'ייר שראיתי קודם.
פנטזיה רצינית מאד שלי הייתה תמיד להיות ערומה במועדון, או להזדיין מול אנשים, לדעתי כל אישה מפנטזת על זה מתישהו. בגלל העובדה שאף אחד שם לא ידע את זהותנו, הרגשתי שזאת ההזדמנות שלי להגשים אותה.
להזדיין על הדבר הזה עם כל הרעש שעושות השלשלאות הכבדות שקשורות אליו, והתחושה של ריחוף באוויר, זה דבר שלא יימחק לי לעולם מהזיכרון. לראות אותו ולשמוע אותו לוחש לי "איך שאנחנו חוזרים אני בונה לך כזה בבית החדש שלנו", הידיעה שאנשים עומדים מאחורי האהוב שלי ורואים אותו מזיין אותי, ושומעים אותי צועקת, חירמנה אותי כל כך שגמרתי בטירוף.

ממש שנייה אחרי שהתנגבנו ויצאנו, ראינו שהמקום התרוקן, והסתבר לנו שהערב נגמר.

בפעם הזו, הגשמתי פנטזיה. המחשבה על הלילה הזה שיפרה את המשך הטיול כולו וגם אחרי כשכבר חזרנו, הסתכלתי עליו אחרת.

בפעם הבאה אמנם, ברלין. איפה שמכבדים דרס קוד והמועדונים ענקיים..