לכבוד יום הכיפורים, אני מבקשת להתנצל.
בפני עצמי.
על שויתרתי פעמים רבות מדי לעצמי בתואנה שאני לא מספיק טובה ושיש לי עוד המון ללמוד ולא נורא, רק כדי להבין כי רושם ראשוני אינו מחיק וכי כן נורא.
על ששמתי קצוץ על מישהי שחשבתי שהיא חברתי, כשבעצם היא ניצלה אותי ובמפגיע לא כללה אותי ברשימה ה"קרובה" שלה, שגם כך מונה לא מעט עורבניות חלולות, על שנסעתי לחתונתה והקרבתי צ'ק כואב תמורת אפשרות אפסית להחזר ההשקעה, משום שהדוחה הזו עוזבת את הארץ לכמה שנים כעת. לא עוד אתעלם מאותות האזעקה של שאיבת האנרגיות הערפדית הזו.
על שלא נתתי לעצמי מאהב. ולא הייתי קשובה כאשר יצרי הלך בהבהובי דעיכה אל מותו. אזדיין כמה שארצה השנה. ואשתדל לרצות מאד.
על שלא הלכתי להופעה ההיא בברוקלין. אפילו שאמרו שהם כבר לא משהו בהופעות חיות.
על שלא התאמצתי מספיק להוציא שבע עשיריות יותר בממוצע כדי שאהיה זכאית למלגה ללימודים בחו"ל.
וזה כולל שלא זיינתי את המרצה שלי, האידיאולוג המשקפופר עם הקרחת, שכל כך רציתי לפתות.
על שחזרתי לעשן. זה מגעיל, זאת עבדות, ואני טפשה שחזרתי.
ועל שנתתי למישהו יקר לברוח. אבל כנראה שהרגל כבר היתה בדלת ממילא. אז זו רק חצי התנצלות.
מצטערת אני,
בשנה הבאה אהיה טובה יותר.
