שושן ויש בו קוץ

ואנחנו יכולים לדבר רגע על הרגע ההוא
שישבנו במסעדה ההיא בגליל, שמתחזה לצרפתית עם מחירים מנופחים ומנות ששאבו מהן את כל הגודל
ואמרת,
(אחרי שהטבעת את הפילה בצ'ימיצ'ורי, ואמרתי לך, חכה למה ככה תן לי לשים לך, והעמסתי כמות נאה על המזלג ושמתי על חתיכת הבשר שלך),
אמרת,
"ככה ידעתי שהיא נועדה לי".
אמרת,
"כך אספר לאורחים בנאום החתונה שלנו. כשהיא שמה לי את הצ'ימיצ'ורי ככה, ידעתי".
והבטת בי ואני בך
ואז,
כמו מתוך חלום,
צעקה אליי אלוהימה
היא עם הרמזים שלה, והסימנים,
המותירה לי שבילי פירורים עלובים
ובמסעדה החל מתנגן
שיר החתונות האמריקאי שכולם מכירים מכל סרט קיטש אי פעם
ממש כשהסתכלנו בעיניים,
ממש אחרי שהסמקתי והלב שלי עשה סלטות מעל השרימפס והיין החם,
שגם ככה היה מחוזק
כמונו, כשיצאנו משם.