לפני 11 שנים. 3 בינואר 2013 בשעה 23:30
סגרתי חרישית את הדלת מאחורי גבי.
שערותיה הכהות, הארוכות, גלשו אל מעבר גבה,
דימיתי לראותה נרעדת מעט בעת שצעדתי פנימה אל תוך
החדר. מה היא חושבת עכשיו? מה היא מרגישה?
פרץ של אדרנלין פעם בגופי ורעד נעים התפשט בכל אבריי.
הנה היא יושבת כאן לפני, נתונה לי. מדוע מסרה את עצמה בידי? במה זכיתי לרכוש את
אמונה? מלאכית קטנה שלי, יושבת ולי ממתינה. למה את ממתינה מלאכית שלי?
למה את מצפה? למה את משתוקקת? מה את רוצה?
רציתי לאחוז בה בחיבוק אמיץ בין זרועותיי. רציתי לטעום את שפתיה
המתוקות. רציתי לראותה צוחקת. רציתי לחפון את צמד עופריה המושלמים.
רציתי לצבוט את פטמותיה הזקורות. רציתי לחדור לתוכה, לבעול אותה, להזריע
זרע. רציתי לראותה מאושרת. רציתי להעמיד אותה בתנוחה קשה. רציתי
לקשור את אבריה. רציתי להצליף בבשרה. רציתי לראותה בוכה. רציתי
ללוש את ערוותה. רציתי למתוח את שפתיה. רציתי לעסות את דגדגנה.
רציתי לראותה נאנקת. רציתי להעמידה על ארבע. רציתי לדבר אליה בגסות.
רציתי לקרוא לה בשמות. רציתי לראות אותה מושפלת.
אך מאומה מכל אלה לא עשיתי. הלכתי וישבתי מולה, ואך הבטתי בה. דומה
היה כי עיני הסוקרות את גופה כוח משלהן ניתן בן. כל איבר מאבריה שעליו
נח מבטי היה נרעד קמעה ואז חוזר ונרגע ושקט ונח. על קרסוליה ענדה את
אזיקי העור השחור אשר טבעת מתכת מקובעת בהן. אף על פרקי ידיה נח צמד
תואם. כל ארבע רצועות העור היו מאובטחות ע"י מנעולי תליה קטנים. הסבתי
לרגע את עיני, המפתח נח על השולחן.
שבתי והבטתי בירכיה החטובות, בשסע שביניהן, בערוותה החלקה. דימיתי
לראות לחלוחית קלה נובעת ממנה. מה היא חושבת עכשיו? מה היא מרגישה?
עיני טפסו במעלה בטנה. אבן החן המקובעת בטבורה נצצה בנועה עם נשימותיה
הקלות. צלעותיה נשקפו מעט מבעד לעורה המתוח. שדיה עמדו מאליהם, מעולם
לא נזקקה ללבוש חזייה. פטמותיה היו עתה עומדות, זקורות, מזמינות. זנחתי
אותן ומבטי שב וטיפס מעלה. על צווארה הייתה עוד רצועת עור שחורה, חמישית.
שלוש טבעות מתכת היו מחוברות אליה, מלפנים ומשני ציידיה. אף כי שערה
הגולש על עורפה הסתיר מעיני, ידעתי כי הקולר אף הוא מאובטח במנעול תליה.
שפחתי. התלבשה לכבודי. המתינה לי. מוסרת את עצמה בידי.
הבטתי בפניה השלווים. הסער המתחולל בקרבה לא ניכר בהם. עיניה היו
רגועות, שקטות, כנועות, אך ניצוץ של שמחה ניבט מהן. ידעתי שעתה, כשהיא
יושבת כך על ברכיה לפני, אין מאושרת ממנה.
קמתי ממקומי, והלכתי מאחוריה, ושם נעמדתי על ברכי, מאחוריה.
רעד חלף בכל גופה, בעת שאצבעותיי נגעו בצווארה ובכתפיה בעודי
מסלק את שערותיה מלחייה. מלאכית קטנה שלי. שפחתי היפה והסקסית,,,
נשקתי קלות על ראשה, ממלא את ריאותיי בניחוחה. מחליק את גב כף ידי על לחייה,
ליטפתי את שפתיה באגודלי. ללא ניע ישבה, ממקומה לא זזה.
אך לשונה פסעה מעט לפגוש את קצה בוהן היד שלי. ניכרה בה תשוקתה.
תשוקה אלי, תשוקה להיות שלי.
"איך את מרגישה עכשיו, פרח קטן שלי?"
"טוב, מאסטר" - לחשה.
"מה את רוצה?"
"להיות שלך ! להרגיש אותך!."
להיות שלי, להרגיש אותי היא רוצה. שלי, בכל מובן של המילה. להיות נערתי, להיות
שפחתי, להיות רכושי. שלי, כך שאוכל לעשות בה כרצוני. ככל העולה על רוחי.
לעיתים הייתי חוקר אותה. שואל, בודק, נובר. מה זה להיות שלי? מה זה אומר?
שתעשה בי כרצונך! הייתה עונה לי, שאהיה שלך!
החדרתי את אצבעי אל בין שפתיה. היא פישקה אותן וינקה אותה אל פיה.
פיה הרך, החמים, הלח, הנעים. הנחתי לה למצוץ את אצבעי, בעודי מחליק קלות
את אצבעות ידי השניה על זרועה. הגעתי עד לידה, ואחזתי אותה בכף ידי.
כף יד קטנה, עדינות אצבעותיה. ציפורניה עשויות, ולק לבנבן שקוף משוח עליהן.
משכתי והבאתי את כף ידי מעלה אל שפתי, ונגסתי בהן נשיקות תאווה עדינות.
נשימתה הלכה וכבדה. מה היא חושבת עכשיו? מה היא מרגישה?
קמתי ממנה, והלכתי ופשטתי את כל בגדי. חפרתי בתיקי ושליתי ממנו שתי טבעות אבטחה,
אותן הנחתי על שולחן הלילה. עליתי ונשכבתי על המיטה על גבי.
"בואי לכאן, אוצר קטן שלי."
קמה ממקומה ונעמדה, ומיד שבה וטיפסה על המיטה ועמדה על ברכיה. התקרבה
מעט והתמקמה לצידי. ואז ישבה לאחור, ושוב הניחה את ידיה על ירכיה.
"לצידי הגוף, ילדונת שלי."
השמיטה את ידיה לצידי גופה. אזיקי הידיים באה ונחו לצד אזיקי הרגליים.
לקחתי את הטבעות וחיברתי לולאה ללולאה, יד לרגל, יד לרגל, בהתאמה.
נשכבתי חזרה על גבי. הבטתי בה, וזווית של חיוך על שפתי.
ידעתי מה היא חושבת. ידעתי מה היא מרגישה.
"כן, שפחונת שלי"
הרימה את עיניה אלי, וחייכה. ידעה שקראה את מחשבותיי, ושאני קראתי את
מחשבותיה. התכופפה קדימה, וקרבה את ראשה אל אזור חלצי. ככל שהתכופפה
קדימה, כן היה לה קשה יותר ויותר לשמור על שיווי משקלה. לבסוף הביאה את
שפתיה ולכדה את איברי בין שפתיה. דחקתי את אגני כלפי מעלה, דוחק את עצמי
עמוק יותר אל תוך גרונה. היא הצמידה את שפתיה לבייצים, עוטפת את הזיקפה,
מכילה את כולה בפיה ובגרונה. משקל גופה נטה קדימה ולחץ את ראשה אל חלצי.
בלשונה החלה מלקקת את כל אורכו של זה הנתון בפיה.
ליטפתי בכף ידי את לחי העכוז שלה, חפנתי אותה, הנחתי את אגודלי בשסע
שבין לחייה. לשתי מעט, מעכתי, נעצתי את ציפורניי בבשרה, כיווצתי את בשרה.
כה חלק ונעים למגע היה עורה. רציתי כבר לחדור אליה כל כולי,
ודחקתי שוב את אגני כלפי מעלה.
חיככתי את כף ידי אל מול בשרה, לחיי אחוריה, שפתיה,
גופה נענה לי ונע איתי בתנועות המעגליות שיצרתי.
החלתי לשמוע את קולה של כף ידי הסוטרת על בשרה.
אני מניף את ידי, ומנחית מהלומה על הישבן המזומן לפני, והמשכתי ללוש אותה.
הרחקתי את ידי ממנה, ושוב קירבתי אותה במהירות שיא,
בהשמיעי קול פצפוץ בעת שכף ידי הסוטרת פגשה את הבשר הרך.
היא נרתעה מעט קדימה, ואיברי חדר עוד מעט עמוק יותר אל גרונה.
שבתי וסטרתי לה עוד ועוד,
מלווה כל אחת מהחבטות בליטוף או עיסוי קל. אחר כך החדרתי את האגודל שלי
לתוך המעיין הרותח שלה, וכמעט גמרתי בפיה.
הוצאתי את ידי מתוכה, ועזרתי לה להתרומם חזרה לישיבה.
היא שלחה אלי מבט קצר ומיד שבה והשפילה את ראשה.
"רצית לומר לי משהו, שפחה?"
"רק תודה, מאסטר."
"אה ..."
המשכתי ללטף את הירך הקרובה אלי. כה כנועה, כה צייתנית, כה מזמינה.
מה היא חושבת עכשיו? מה היא מרגישה?
פתחתי את הטבעות, והתרתי את ידיה מרגליה. "שבי עלי, נערה שלי."
היא העבירה רגל אחת אל מעבר לגופי, והתמקמה לרכב על אגני.
בעודה מנמיכה את עצמה כלפי, אחזה בזקפתי, ודחקה אותה פנימה אל תוכה.
אז התיישבה עד הסוף, משפדת את עצמה על הזין הזקור שלי.
"התכופפי אלי, מתוקה שלי."
התכופפה.
לקחתי את ידיה, והנחתי אותן על ערפה. חיברתי את אזיקי פרקי הידיים אל
הטבעות הצדיות של הקולר שלצווארה. היא מתחה את מרפקיה לאחור,
ואני לכדתי וחפנתי בשתי ידי את החזה התמים שלה. אחזתי בשתי הגבעות הרכות,
ומחצתי אותן בכפות ידי. עווית של כאב חלפה בפניה, אך היא לא הוציאה הגה בפיה.
אחזתי בין אצבעותיי את פטמותיה וצבטתי,,,, חזק
הרקדתי את האגן שלי, דחקתי אותו כלפי מעלה, הנעתיו ימינה ושמאלה, סובבתי
אותו קדימה ואחורה. היא החלה לנוע יחד איתי, תשוקתה ותאוותה גוברות מרגע לרגע.
לא הנחתי לה אף לא פסק זמן קטנטן, והמשכתי לדוש בבשרה חזק יותר ויותר.
אף היא נענתה לי, ותיאמה את תנועות גופה לתנועות גופי.
ידעתי מה היא מרגישה עכשיו. ידעתי מה היא רוצה.
"תגמרי עכשיו! זונה חרמנית שלי."
"חמש,,,, ארבע,,,, שלוש,,, שתיים,,,"
תנועותיה נעשו חזקות יותר ויותר אלימות יותר ויותר מהירות יותר ויותר.
לעיתים חשבתי שהיא עתידה לתלוש את איברי מעלי. נדחקתי כלפיה ככל שיכולתי,
וכבשתי את יצרי על מנת שלא לגמור לפניה. הנחתי לשדיה,
וליטפתי את צידי גופה, את בטנה, את ירכיה.
כשהבאתי את אצבעי אל בין רגליה, ודחקתי אותה לעבר העוגן המשוקע בגופה,
קראתי "אחת,,,,"
עברה טלטלה על כל גופה, ורק לאחר שניות ארוכות ארוכות נרגעה.
הוריתי לה לקום ממני, והתרתי את ידיה מעורפה. בעודה עומדת על ברכיה,
הוריתי לה להשחיל את ידיה אחורה לעבר קרסוליה. הפעם ריתקתי יד לרגל נגדית,
כשזרועותיה מוצלבות. בעודה עומדת על ברכיה, ישבנה זקוף אל על,
והיא נתמכת על ידי כתפיה וראשה, נעמדתי בפישוק רגליים מאחוריה.
מרחתי שכבה של רוק בין לחייה, לאורך התלם ומסביב לפתח השושן הנסתר שלה.
אחזתי את תשוקתי בידי, ונדחקתי אל המבוא האחורי שלה.
כך, ללא הכנה מוקדם, ללא סיכה מלבד מיצי הגוף הטבעיים שלנו,
באתי באחוריה, ואיברי בוער בקרבה. היא לא השמיעה קול מחאה, לא הוציאה הגה
מפיה, אף שידעתי את גודל הכאב שהיה חשה.
"לצאת, אהובה שלי?"
"לא, מאסטר."
דחקתי את עצמי פנימה עוד ועוד. לחצתי את אגני אל מול אגנה. דשתי את אגנה באיברי,
ובידי לשתי את מתניה. נצמדתי אליה הצמד היטב, ופרקתי את שפכתי בתוכה.
המתנתי דחוק בתוכה עד שגם היא סיימה, ואז שלפתי החוצה.
פתחתי את הטבעות שאזקו את ידיה לרגליה, ושחררתי אותה.
שבתי ושכבתי על גבי לפניה.
היא שבה וישבה על ברכיה, ישבנה המדהים, המוצק והעגלגל נח על עקביה.
כפות רגליה העדינות היו מתוחות לאחור וגבה היה זקוף.
ראיתי אותה והיא ראתה אותי.
עיניה היו פקוחות ומבטה היה עלי.
ידיה מונחות על ירכיה,
מחכה לסיבוב נוסף ,,,,,
