לפני 7 שנים. 9 ביוני 2017 בשעה 22:07
גשם של חיצי מתכת כסופים נוחת מכל כיוון אפשרי, הם קורעים חתכים אדומים באויר החורף, שורפים בזנבות הברקים שלהם בתים ועצים, מנתצים מראות וזכוכיות. מה שהתחיל כערפל רחוק הוא עכשיו מציאות של אסון, המכה האחת-עשרה.
אני מביט במראה האחרונה שאי פעם תהיה לי, יש שאלה בעיניים שלי, שלא ראיתי קודם. אני מביט פנימה לתוך הקוים החומים של האיריס. התשובה אולי שם, אולי במקום אחר.
קולות מתכת רומזים לי אנשים, נעלמים אחד אחד כנוף ברכבת חולפת. את הופעת בתאונה. ואת תישארי.