סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מלכה לא אמיתית

אחת שתיים נסיון.....here we go
לפני 9 שנים. 13 באוגוסט 2015 בשעה 15:16

מקבלת עכשיו מייל מאהובי הנצחי אבל הלשעברי כל כך שעדיין אחרי שנתיים אני חושבת עליו ממש כל יום.

 

בהתחלה לא הבנתי, חשבתי שמישהו עשה בשמי הזמנה לבית מלון בחו"ל ואז אני רואה אישור הזמנה זוגית לבית מלון בברלין.

ולמעלה כתוב: "מיכלי.... ההזמנה שלך...."


נו יופי, אז עכשיו הוא שולח לי בטעות פרטים לגבי הטיול שלו בחו"ל עם חברתו החדשה, תענוג. איזה כיף וכמה נחמד שזה קורה.

 

זה בטח לא בכוונה, אם היא מיכל אז המייל שלה מתחיל בטח באותו m, גם שלי מתחיל באות m אז אני מניחה שנעשתה פה טעות בתום לב
ובטח הטעות הזו תכאב גם לו וכמו שאני מכירה אותו הוא תפס את הראש שלו כשהוא הבין מה קרה פה הרגע.

 

כמובן שלא עניתי. מקווה שגם הוא לא יכתוב ויסביר.

 

לפני 9 שנים. 2 ביולי 2015 בשעה 9:14

אנקדוטה נוסטלגית משעשעת.

פעם מזמן לפני יותר מעשור, נפגשתי עם נשלט שדיברתי איתו במהלך תקופה מסוימת באחד מהמסנג'רים הפופולריים שהיו אז.

קבענו להיפגש. ידעתי שהפטיש מס' 1 שלו שעליו הוא פירט לי בצורה גרפית בשיחות הוירטואליות שלנו היה שבחורה תחרבן עליו, ממש תלכלך אותו (אני אחסוך ממכם את התיאורים).

אז אחרי מספר שיחות נפגשתי איתו, נדמה לי שהוא היה עו"ד, בחור צעיר נאה, מראה נקי, לבוש יפה.

למחרת הוא פנה אליי בנימה מודאגת משהו ושאל אם יכול להיות שהוא הריח טיפה רע כי בד חולצתו בשילוב עם זיעה כנראה (לדעתו) הפיק ריח לא נעים.

אמרתי לו: "לא, ממש לא חשתי בשום ריח, נטול ריח לגמרי"

ובלב חשבתי: "בן אדם!!!! אתה מפנטז להסריח מחרא וזה מה שמדאיג אותך כרגע?"

אני יודעת שאין קשר, אבל באותו רגע הניגוד הזה שבין הפנטזיה למציאות ממש שיעשע אותי.

 

 

לפני 9 שנים. 14 באפריל 2015 בשעה 16:57

נשים יפות מתות פעמיים.

פעם אחת כשמפסיקים להסתכל עליהן ברחוב ופעם שנייה כשהן מתות.

לפני 9 שנים. 12 בפברואר 2015 בשעה 11:21

לא ביבי ולא בוז'י, ביזי 😄 בשום פנים ואופן לא ביבי.

אין לי חיים לאחרונה, האחד שעוקב אחריי פה בטח שם לב שאני גם לא נכנסת לכאן הרבה אם בכלל...לא שזה רע בהכרח.

אז נכון לימים אלה אני עובדת ה-מ-ו-ן, עבודתי כעצמאית מניבה הכנסה נחמדה + עבודתי כשכירה. לא משהו שנהיים עשירים ממנו אלא משהו שאפשר לחיות ממנו בלי אוברדרפט ואולי לחסוך שזה בכלל חזון אחרית הימים.
מצד שני זה לוקח ממני הרבה זמן, את כל הזמן, אין לי חיי חברה, אין לי אהבה (כמובן), אין לי חיי מין ויחסיי עם משפחתי מעולם לא היו גרועים יותר.
אני מאמינה שאם ארצה לצאת מהמצב הזה אמצא כבר את הדרך, בינתיים באתי לשתף פה קצת.

תודה שהייתם לי לאוזן ולעין.

חוזרת לעבוד...

לפני 10 שנים. 30 ביוני 2014 בשעה 12:08

אני קצת עצבנית על 2 גברברים, כל אחד בנפרד, כל אחד והסיפור שלו, אבל את שניהם הכרתי לראשונה כאן במסגרת הקהילה הזו ולכן אני כותבת על זה כאן:

אז אתה שיצאת במיזם לפני שנתיים-שלוש, פירגנתי לך מההתחלה וסברתי שאתה מדהים במה שאתה עושה ושתצליח ואכן הצלחת ואני עדיין חושבת שאתה מדהים בזה אז למה כשסיפרתי לך לפני זמן לא רב על המיזם שלי לא יכולת לפרגן לי בחזרה? למה הדבר הכי טוב שיכולת להגיד לי היה” “עזבי, זה לא ילך, זה לא עובד” ביאסת אותי ליום שלם עם התגובה הזו, אתה אדיוט!

ואתה - שפונה אלי בכל פעם שאתה רוצה לקדם משהו ומתחיל כאילו בשיחת חולין אבל אז מכניס את השיווק שלך בדלת האחורית, נמאס לי מההתנהלות הזו שלך, גם אתה אדיוט!

ושניכם אדיוטים כי סיפרתם לי באושר גדול שאתם מצפים לילד הראשון שלכם בקרוב, לא חשבתם שזה יצבוט לי בלב? אתם יכולים לספר את החדשות המשמחות האלה לכל העולם מינוס אלה שאתם יודעים שזה יכול להכאיב להן...גלו קצת רגישות.

את שניכם מחקתי היום מהפייסבוק שלי, לא שזה כזה דרמטי, זה בעיקר כדי לנקות את הסביבה שלי מגורמים מזהמים.

וזה בסדר, אני בטוחה ששניהם כל כך עסוקים בעצמם שהם לא טורחים לקרוא את הבלוג שלי ולא ידעו לעולם על הפוסט הזה שנכתב ממש עליהם.

אני אוהבת את זה שבשניה אחת יורד לי האסימון...

 

לפני 10 שנים. 20 במרץ 2014 בשעה 17:16


לאחרונה אני מרגישה שחסרה לי התרגשות מכל סוג שהוא.

הפסקתי להתרגש. הפסקתי להתרגש מגברים, הפסקתי להתרגש מסקס, הפסקתי להתרגש מלעשות ספורט, הפסקתי לחפש ריגושים.

עצוב לי שזה כך, מתגעגעת לריגושים, לפרפרים, לא בטוח שלסטוצים אבל מתגעגעת לנוכחות גברית בחיי.

מה עושים כדי להתרגש מחדש? איך מתניעים מחדש? איך זה שלא ממש אכפת לי כבר? זה מרגיש לי שהניוון הרגשי הזה שואב אותי יותר ויותר, מכבה אותי.

זה לא דיכאון, זו אפטיות כזו.

אני כבר לא פרגית אבל עדיין צעירה בשביל להרגיש ככה.

 

לפני 11 שנים. 20 באוקטובר 2013 בשעה 10:50

גברים!!!

בסוג של המשך לפוסט הקודם שלי, לאחרונה אני נתקלת בזה יותר ויותר.

בכל פעם שאני שוללת מישהו הוא מיד כותב לי שאני נשארתי רווקה בגלל שתנאי הקבלה שלי קשוחים מידי או חס וחלילה יש לי העדפות. בישראל של 2013 אפשר ורצוי להעליב חופשי רווקה שעברה את גיל 40 אם היא מעזה להגיד לך לא, החצופה.....

היום למשל פנה אליי מישהו שכתב שלפני 10 שנים היינו בקשר, קבענו והוא הבריז. היום הוא נשוי. כתבתי לו שאין לי עניין בו גם כי הבריז לי ואני לא מוכנה לסלוח על הברזות כי אין לזה שום תרוץ פשוט אין ואני גם לא אפגש עם נשוי, אז הוא כמובן הרשה לעצמו להעליב אותי וכתב לי: 

"אולי ורק אולי קטנטן יש סיכוי שהלבד שלך קשור לכללים הספרטנים בהם את מעמידה עצמך? וזה רק למחשבה וללא רצון להחזיר לך כנפגע, באמת ובתמים."

כללים ספרטנים הוא קורא לכללים שלטעמי הם לגמרי לגיטימיים ולא קיצוניים. כי הוא יכול. ועוד הוא אומר לי שלא התכוון להעליב....

אחר פנה אלי גם אחרי שנתקל בי לפני שנים רבות באתר אחר וכתב לי כך:

 "אני זוכר אותך עוד לפני 14 שנים בפורום חוויות כואבות מה את עושה כאן עוד את שואלת? ובכן נראה לי שיש לך חלק מאוד בעייתי באישיות שטרם בא על תיקונו....."

עניתי לו כך:

"אתה בטח מבין לליבי כי גם אתה כאן אחרי 14 שנה."

זו היתה תגובתו על כך שהעזתי להחזיר לו עקיצה:

"יש לך טעות מאוד מאוד חמורה אני פשוט מרחם עלייך אני ממש ממש לא במצבך האומלל בניגוד אלייך אני זכיתי להקים משפחה לתפארת חוויתי אהבה נישואין ילדים מוצלחים ואני גם סבא לנכדה אני פה מאהבת הבדסמ אני מברך אותך שתזכי באמת באמת למצוא גבר לבנות איתו משפחה גם לך מגיע שתהיה לך משפחה חמה ואוהבת שיהיה לך גבר שיאהב אותך ושיהיו לכם פירות אהבה ילדים בנים ובנות לפי תשובתך ברור שיש איתך בעיה בהתנהלות שלך את חושבת שאת יודעת הכול את עוקצנית ואני חושב שאת מקרינה ביטחון שאינו אמיתי ההפך יש לך חוסר בטחון מובהק אולי ילדות לא בריאה אולי אמא או אבא דרסו את האישיות שלך כך או כך את זקוקה לטיפול פסיכולוגי שירפא אותך תפסיקי להשתחצן אין לך על מה...."

זה נהדר וזה לא ישבור אותי כי למרות שאני רווקה מזדקנת אמשיך לא להתפשר על דברים שחשובים לי, גם אם אשאר לבד כל חיי, במקרה אני מתגוררת בישראל, אם הייתי מתגוררת בשטוקהולם אף אחד לא היה מעז לרדת עליי ולדרוך עליי רק בגלל שהעזתי להגיע לגילי המופלג בלי שהתעברתי עדיין.

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 12 באוגוסט 2013 בשעה 18:15

לפני מספר חודשים קיבלתי סטירה שקצת טילטלה אותי, בבדיקת ממוגרפיה גילו אצלי גוש סרטני קטן, עברתי ניתוח ועכשיו אני עוברת הקרנות. במהלך התקופה הזו הבנתי שזה נורא להיות לבד, תמיד הייתי גיבורה, תמיד לבד ולא היתה לי בעיה עם זה. פתאום הייתי חולה, כלומר הוגדרתי ככה למרות שעדיין לא הרגשתי ככה, בלי משפחה שגרה לידי, עצובה ובוכיה כי חשבתי שאני עומדת למות, כבר לא הייתי כל כך גיבורה. פתאום הבנתי כמה חשוב בשבילי, בשביל כל אחד, שיהיה לו מישהו שיתן לו כוס מים כשהוא צריך. כן ככה, ברמה הכי בסיסית. אז עכשיו אני כן רוצה מישהו / משהו רציני, לא כל אחד, רק את מי שהכי מתאים, עדיין לא מתפשרת, אבל רוצה להשקיע יותר בחיפוש.

ובענין זה - לא משנה שרוב חיי, עד לפני שנה, לא חיפשתי חתונה או ילדים, לא הייתי לחוצה ולא שידרתי את זה.
לא משנה שגם עכשיו כשסוף סוף נזכרתי אני עדיין לא עושה יותר מידי בשביל זה, מספיק שאני אכתוב באיזה אתר היכרויות שאני מחפשת זוגיותו להביא ילד בשביל שישימו עלי את תווית ה”לחוצה הממורמרת”.
מצחיק שאם הייתי אומרת בגילי המופלג שאני בסבבה שלי ולא מחפשת שום דבר רציני אז היו אומרים לי: “מה קורה לך? את לא רוצה ילדים?”
ככה יוצא שאני נדפקת ולא משנה איזו עמדה אני אציג.

לפני 11 שנים. 1 ביולי 2013 בשעה 18:36

כשהייתי צעירה ועד לא מזמן חשבתי שזה כיף לחיות לבד.

היום אני חושבת שעצוב למות לבד אבל האם זה מאוחר מידי בשבילי? מתחילה להרגיש שכן.

לפני 11 שנים. 24 ביוני 2013 בשעה 11:07

את יודעת שהוא אוהב אותך באמת כשאת גורמת לו להיות מאושר מבלי שעשית דבר בשביל שזה יקרה, רק מעצם היותך את.

כשהוא רוצה לעשות בשבילך דברים ולרצות אותך רק בשביל שתהיי מאושרת, זו התמורה שלו.

ובגוף ראשון - יש מישהו נורא מאושר בעולם וזה קרה בזכותי ונורא כיף לדעת את זה, לא יעבור עוד זמן רב עד שזה יתחיל להשפיע גם עלי.

 

נ.ב - לא זה לא קורה לי עכשיו אבל זה קרה ו....יקרה :)