מלכה לא אמיתית

אני מפחדת

הכי כואב זה שהוא לא יודע מה עובר עלי, הוא בטח המשיך הלאה והכי הייתי רוצה שהוא יהיה עכשיו לצידי אבל הוא לא יודע כמה אני כמהה אליו ואל נוכחותו, כמה אני זקוקה לחיזוקים שלו ולאהבה שלו.

אני לא צריכה אותו שם מתוך רחמים אבל הוא פאקינג חסר לי עכשיו.

מפחדת.

לא ישנה.

לא אוכלת.

שמחת החיים נלקחה ממני.

הכל קפא.

מחכה לגזר הדין וכל כך מפחדת.

7 חודשים עברו. 7 חודשים מאז שזה נגמר בינינו. הניתוק היה מוחלט כי רק ככה זה עובד אצלי. 7 חודשים וכל יום אני חושבת עליו ויודעת שבסוף אפסיק לחשוב גם על הגבר היחיד שאי פעם אהבתי באמת.

ראיתי אותו היום כשחזרתי הביתה מראיון עבודה. התהלכתי לי ברחוב ראשי בתל-אביב לא מודעת לקירבה שלי לביתו, זה לא עבר לי במחשבות אפילו, לא ציפיתי לראות אותו ואז בהבזק של רגע ראיתי אותו הולך לכיוון הכספומט, נעמד שם לבד מרחק כמה צעדים ממני, אם הוא רק היה יודע שאני מאחוריו. הוא לבש את החולצה הורודה המוכרת וסוודר מונח לו על הכתפיים, בדיוק כמו שזכרתי אותו.

רציתי לקרוא בשמו, רציתי לחבק אותו, התלבטתי 10 שניות והחלטתי להמשיך בדרכי, מבולבלת אבל שלמה לגמרי עם החלטתי. אם הייתי מדברת איתו זה היה מכאיב לי יותר, ממילא השיחה היתה מלאכותית ומגומגמת, מאולצת. 

הוא בכלל לא יודע שראיתי ואני שחשבתי שהתקדמתי כבר בלעדיו מרגישה שחזרתי אחורה. חבל שראיתי אותו. 

יש אנשים שאני קוראת להם "אינטליגנטים מוקפדים", האינטליגנטים הללו הם אכן אינטליגנטים ללא שום ספק, אבל הם כל כך משעממים אותי בדרך. הם כל כך מקפידים להישאר אינטליגנטים בכל סיטואציה, הם כל כך בשליטה שהם שוכחים להיות קצת קלילים, כי אם הם יהיו קלילים לרגע עוד עלולים לטעות ולחשוב שהם לא חכמים וכל הפאסון האינטלגנטי שהם כל כך הקפידו לטפח יתנפץ וזה סיכון שהם לא מוכנים לקחת, אז הם ימשיכו לשעמם אותי למוות עם האינטליגנציה שלהם, עם היובש האינסופי ששפתם משדרת ובזמן שהם מנסים להרשים אני רק אחשובת "אלוהים, כמה שאתה משעמם אותי!". יותר חשוב לך לשדר אינטליגנציה מאשר באמת לעניין אותי עם איזשהו הבזק ילדותי, מחווה מתוקה וקלילה?

אינטליגנטים מוקפדים לא חושבים שהם משעממים, כי בעולם שלהם לדבר בשפה גבוהה, לשדר אקדמיה, זה "הדבר" שאמור לרתק כל בן אנוש כי "אם אני לא מרתק אותך עם הידע המופלג והמופלא שלי אז כנראה שהבעיה היא אצלך, ואגב אני ממש מצטער אבל את לא מספיק חכמה בשבילי אם את דורשת ממני קלילות. אני לא בענין, אני אינטלגינט ומרתק! אין אופציה אחרת".

משעמם משעמם משעמם! אפס מודעות עצמית והפוסט הזה גם לא יעזור להם להתעורר אבל אני תוהה אם גם אתם שמתם לב לתופעה המעצבנת הזו.

יום כיפור היום ומזמן לא כתבתי. באמת מזמן.

פנה אלי היום מישהו שהייתי איתו בקשר לפני כמה שנים, אולי 5, לא קשר רציני קשר מיני בעיקר, למרות שהיה ברור שהוא מאוהב בי.
מכל הגברים שהייתי איתם בחיי היו כמה, נגיד בסביבות החמישה שאני זוכרת, שפגשו אותי ופשוט התאהבו. אבל התאהבות כזו שנראתה כאילו הם כושפו על ידי, כמובן שלי לא היה קשר לענין. יש מצב שאני מגזימה בסופרלטיבים, הם נדלקו עלי. מהצד שלי זה נראה מוזר כי לא חשתי כמותם, אבל התבשמתי לגמרי מהערצתם אלי, זה החמיא לי וחיזק אותי וגרם לי להבין בעיקר שאם קורה מצב הפוך בו מישהו לא נדלק עלי בעוצמה כזו ואני נדלקת עליו, אין הרבה דברים שאני אוכל לעשות בנדון. או שאתה נדלק או שלא. זהו. 
היה לי קשר שהסתיים לפני 3 חודשים עם גבר מדהים שנדלק עלי בדיוק ככה, רק שאיתו היה שיתוף פעולה מלא שלי. לי לקח קצת יותר זמן אבל לא יותר מידי עד שגם אני התאהבתי בו, זו היתה האהבה האמיתית הראשונה שלי, כן, בגיל 40, חוויתי את החוויה המדהימה הזו של לאהוב ולהיות נאהבת ע"י אותו אחד באותו אחד ובאותו זמן. לא עניין אותי מה הוא חושב עלי כשהוא רואה אותי בבוקר בלי איפור, לא היה אכפת לי שהוא יראה לי את הצלוליטיס, היה ברור לי שהוא אוהב בי הכל ושום דבר לא ישנה את זה וחוויתי איתו את הקשר הכי אוהב, בטוח ורגוע שהיה לי אי פעם. אבל כמובן החיים הם לא סרט הוליוודי וידעתי שזו פצצה מתקתקת ושאנחנו על זמן שאול, הקשר הסתיים כאמור מסיבות טכניות יותר או פחות. אבל לא היה לקשר הזה עתיד (והוא לא היה נשוי).

ועכשיו לפנטזיה הרטובה שלי - תמיד חלמתי את החלום הבלתי אפשרי הזה שיום אחד, בעצם זה יקרה בלילה, ארכז את כל אלה שכושפו על ידי, כל אלה שמתים עלי, כל אלה שלא יכולים לדבר בנוכחותי, הם מקיפים אותי במיטה אחת גדולה, אני חוטפת מנת אהבה בריכוז הכי גבוה שיש, אין לי מושג באיזה צורה אני אקבל את האהבה הזו, אבל זה יהיה חתיכת לילה סוער. זה יהיה כל כך טובבבב :)

זו מחשבה שעוזרת לי להירדם בלילה.

לילה טוב.

שיגמר כבר. שיגמר.
מזל שאני חזקה.

יש משבר גיל 40 והוא מתחיל בגיל 39.5.

אני עוד מעט שם, רק עוד קצת וגם אני מגיעה לגיל הזה, ביולי למען הדיוק. הילדה ההיא, עם פצעי הבגרות וחוסר הבטחון שגדלה במקום קטן במשפחה ממש לא עשירה, שהיתה ילדה רגישה (ונשארה כזו), שהלכה לבית ספר עם ילקוט קטן שבגיל ההתבגרות בילתה בחוף הים עם חברות והתנשקה שם עם חייל בגיל 16, הילדה הזו היא אני והיא נשארה בת 16 אז איך זה שפתאום היא נראית הרבה יותר מבוגרת ואם היא הרבה יותר מבוגרת למה היא לא מתנהגת בהתאם?

אסון פוקד אותי, אני רואה אותו בתמונות בעיקר, את השינוי, את הדברים הקטנים שמאפיינים הזדקנות מצטברים אצלי, מטריפים אותי. זה לא יתכן! אני עדיין לא מוכנה לזה ואל תנחמו אותי עם סיסמאות כמו 40 זה ה-25 החדש או "את ממש לא נראית", או "גם בר רפאלי תהיה יום אחד בת 40", אני עדיין מנסה לעכל את זה, רוצה לברוח מהארץ ביום ההולדת הבא שלי, רוצה לברוח מעצמי, רוצה לשקר בענין הגיל לכולכם אבל אתם יודעים.....

אז התחלתי טיפול אנטי אייג'ינג נורא יקר, כן אני עדיין מספיק צעירה בשביל להתחיל, המצב עוד לא קטסטרופה, הוא יהיה אבל אני עוד לא שם וכל עוד אני יכולה להנות מכמה שנים של בין לבין זה בדיוק הזמן להתחיל עם הטירוף הזה ולחשוב שזה מה שיעשה אותי מאושרת וירגיע את הפחד לפחות עד שגלי ההלם יתחלפו בגלי חום.

אה וכל הסיפורים האלה של חיפוש עצמי בגיל 40 גם הם נכונים, עובדה שאני עוזבת עבודה והולכת אל הלא נודע, אל עתיד שאני מקווה שיהיה שונה וטוב יותר, לשלוט בגופי אני לא יכולה אז אולי אוכל לשלוט בעתידי המקצועי ויש גם נסיעה לניו יורק שהיא חלק מהטרוף הזה.

ביולי אהיה בת 40 ובא לי למות ובבקשה אל תאחלו לי מזל טוב בפייסבוק, הוא יהיה סגור באותו יום.

אני מנצלת את הפופולריות העצומה של הבלוג שלי כדי להעזר בכם לחיפוש דירה לשכירה בת"א.
סתם, אין לי מושג מה הרייטינג שלי, בטח לא יחסית לאחרים אבל חשבתי לנסות לחפש בדרך קצת אחרת, כיאה לי.
בעלת הדירה שלי הודיעה לי אתמול שהיא מתכננת למכור את הדירה אותה אני שוכרת, זה לא מהיום למחר אבל באיזשהו מקום שמחתי שמישהו "בועט" אותי מהדירה, כי לא נראה לי שאני הייתי עושה זאת מיוזמתי. אני כבר 7 שנים מתגוררת באותה דירה באזור תל אביבי מרכזי, משלמת מעט יחסית, הרגשתי ברת-מזל, אבל לא עוד.
מעכשיו כנראה אצטרך לתרום חלק גדול ממשכורתי לטובת הוצאות שכ"ד, מיסים וכו' כי כל דירה אחרת תעלה לי כפול (לפחות).
אז עד כאן ההתבכיינות ומכאן פרקטיקה:
אם מישהו שומע/יודע על דירה שמתפנה באזור תל-אביב צפון, רצוי הצפון הישן, שיודיע לי. מחפשת משהו עד 4,000 ש"ח לחודש, עם מיזוג חובה ורצוי גם מרוהטת, שלא תהיה בקומת קרקע כי אני פחדנית.
זה יכול לקחת כמה חודשים עד שאתפנה מדירתי אז תרגישו חופשי לעדכן אותי גם בעוד כמה חודשים מיום פרסום פוסט זה.
אולי מכאן תבוא הישועה? 😄
יום נפלא לכולם.

ירדתי ביום שבת לקפה השכונתי שלי, ישב שם מישהו שנעץ בי מבטים סורקים במיוחד, אבל מאלה שמביכים אותי, הוא לא הוריד ממני את העיניים, חלפתי על פניו וישבתי על הבר 2 כסאות משמאלו. היתה לי תחושה מוזרה, המבטים שלו גירו אותי, הוא שאל אותי אם אפשר לקבל חלק מהעיתון והזמין עוד קפה.
סיימתי את הקפה ועליתי חזרה לביתי, כעבור כמה דק' חיכתה לי הודעה במחשב: "רציתי ללקק אותך בבית הקפה".
"מה?" עניתי לו. "אנחנו מכירים?"
"נפגשנו פעם ולא מצאתי חן בעינייך, אמרת לי ללכת...." הוא השיב.
אני לא זכרתי, כנראה שהדחקתי את המקרה המצער.
הוא רצה להיפגש שוב, אני דחיתי אותו. לא הייתי בטוחה. כעבור שבועיים לפני שהלכתי לעבודה עברתי באותו בית קפה ושוב הוא ישב שם, בעל המקום אמר לנו שנסלח לו רגע ויצא לשוחח בטלפון, נשארנו רק אני והוא, הזדמנות מצוינת לגשש עוד קצת, דיברנו קצת, ושוב היה בו משהו שעשה לי את זה, לא הבנתי איך דחיתי אותו אז ועכשיו כל כך בא לי עליו.
עדיין התמהמתי ואז ביום שבת אחד שאלתי אותו "מה הסיכוי שאראה אותך עכשיו בקפה אם ארד?, "יש מצב" הוא ענה, בתוך בתוכי כנראה רציתי שהוא יבוא והוא אכן הופיע 10 דק' אחרי שהגעתי לשם.
הוא התיישב לידי, דיברנו קצת ואז שאלתי אותו" יש לך תכניות להערב? בא לך לקפוץ אלי?" ראיתי את ההפתעה על פניו. "וואלה?" הוא שאל, "וואלה!" עניתי בחיוך.
קבענו להיפגש אצלי כעבור חצי שעה, הוא בא אלי והיה מרגש וסקסי, נעים וחמים ושוב לא האמנתי שמדובר בגבר שדחיתי בעבר. אני שלא נותנת צ'אנסים נוספים כי מי שלא מוצא חן בהתחלה לא ימצא חן בהמשך, החיים מלמדים אותנו שעור.
כעבור שבוע נפגשנו אצלי שוב והפעם אפילו היה יותר כיף, בילינו 5 שעות קסומות ביחד, סקס משובח, מצאתי אותו אינטליגנט, מתוק, לא משעמם, רציתי אותו פתאום ליותר מסתם סטוץ. רציתי ממש להיות איתו, לצאת איתו, כמו זוג רגיל, אבל לא אמרתי לו כלום, כל כך קיוויתי שזה יבוא ממנו.
שבוע חלף, לא שמעתי ממנו. ואז בצהריים של יום שישי הוא שולח לי הודעה: "אפשר לבוא לפנק אותך?" התאכזבתי קשות. עניתי לו "אוי למה ככה?" ואז הוא התקשר ושאל "למה ככה מה?" עניתי לו: "למה אתה מתיחס אלי כמו אל אובייקט מיני בלבד?" ואז הטמבל עונה:
"כי זה מה שרציתי, מספר וזהו". אז אמרתי לו: "לך תזדיין או.קיי?".
ואז אמרתי לו שאני לא פנויה כי אני יוצאת לאנשהו, הוא איחל לי בילוי נעים.
שלחתי לו עוד SMS שאמר: "אתה יכול לפצות אותי בדייט הולם", הוא ענה לי: "אני בהחלט אפצה אותך, אבל דייטים זה לא אני"!

נשברתי לגמרי! לא בגללו כמו בגלל מה שזה מייצג. גברים שלכאורה נורא מעוניינים בי, מוצאים שאני מספיק טובה למיטה אבל לא ירצו לבלות איתי זמן איכות מעבר. זה מעליב אותי עד עמקי נשמתי ואני לא מצליחה להבין למה מישהו שרוצה נורא לשכב איתי לא רוצה גם לצאת איתי, איך זה שאצלנו הנשים כשמספיק טוב לנו בשביל לשכב עם מישהו שוב ושוב אנחנו רוצות יותר ממנו ואצל גברים אין בעיה לתחום יחסים למיטה בלבד ולהכריז על הבחורה כפסולת דייט.