לפני בערך שנתיים, כשדברים התחילו להתפוצץ, לקחתי את עצמי רחוק רחוק מכאן.
תכננתי שזה יהיה הטיול-אחרי-צבא שאף פעם לא ממש היה לי. בעיתוי ההוא, לא חושבת שהיה משהו שהייתי צריכה יותר. רק לברוח מפה.
לא ממש ידעתי לאן אני אטוס אבל אז הכרנו. והתאהבתי בך בשניה (כמו שאני תמיד מתאהבת), אבל איכשהוא איתך זה היה שונה.
זה היה במקרה ובתקופה מבולבלת ויצא הגיוני בצורה מוזרה בשביל שנינו, שאני אטוס אליך. ומקסימום משם נראה כבר.
לא יודעת איך התגבש לנו הרעיון המשוגע הזה. שני אנשים זרים ורחוקים כל כך. אני רק יודעת שעוד לפני שהגעתי התגעגעתי אליך כמו שלא הגיוני להתגעגע לבנאדם שאתה בכלל לא מכיר. כלומר, פיזית לא מכיר.
בכל הטירוף של ההכנות, והבכי, והריבים והארגונים, אתה תמיד היית שם בשבילי. העוגן שלי.
כשהגעתי זה היה לי מוזר בהתחלה. אבל מהר מאד זה נהיה טבעי כל כך. כאילו רק הקרבה הפיזית הייתה חסרה, אבל החיבור של הנפש היה שם תמיד. מהשניה הראשונה. הרגשתי נוח איתך כי אתה היית כל כך טבעי איתי, ואמיתי. היום אני יודעת שבזכות זה הקשר בינינו הוא כל כך מיוחד.
אי אפשר להעביר במילים את התקופה שהיינו יחד, ואת מה שהיית בשבילי. אני תמיד אומרת לך שאתה האהבה הכי מיוחדת וחד-פעמית שהייתה ותהיה לי. לא ציפיתי לזה, ובעצם- שנינו לא ציפינו לזה ברמה כזאת. אבל ככה זה היה.
את הצד שלי קל להבין. הייתי ילדה ומבולבלת (בעצם.. כמו עכשיו), והייתי צריכה לברוח ומולי היה איזה מלאך שהגיע ופתר לי את כל הבעיות ודאג לי מכל כיוון שאפשר רק לחשוב עליו. אבל אני עד עכשיו לא מבינה מאיפה לך הייתה את כל האהבה הטהורה הזאת לתת לי, ואת כל הסבלנות והאכפתיות והדאגה למישהי שפשוט.. נחתה אצלך בסלון באמצע החיים. שאלתי אותך על זה היום. על איך אהבת אותי ככה מהתחלה, ולא הייתה לך תשובה. רק שאתה לא זוכר איך אהבת אותי פעם, אבל שהיום אתה פשוט משוגע עליי.
אז היו לי איתך כמה חודשים מדהימים. הפכת כל יום לחוויה בשבילי ועשית את זה בדרך המיוחדת שלך, בייב. בדרך שלך שהיא מוצפת באהבה. גרמת לי תמיד להרגיש הכי נינוחה ורגועה בעולם, במקום שאמור להיות בשבילי הכי מוזר וכאוטי.
הפרידה הייתה מוזרה, בלתי נמנעת וידועה מראש. וכשחזרתי זה היה מבלבל וניסינו להתרחק קצת כדי שנוכל להמשיך קצת הלאה. לתקופות יותר דיברנו ולתקופות קצת פחות. תמיד פרגנת לי עם בחורים ישראלים וחמודים. ואני פרגנתי לך עם בחורות שלפעמים אמרת שמזכירות לך אותי. קשר מוזר כזה שאף אחד לא יכול להבין. אבל תמיד, תמיד, היית העוגן שלי. לא משנה כמה קשה היה לי בארץ.
בייב.
אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיך.
עוד מעט אני חוזרת אליך לקצת זמן. רק להרגיש אותך שוב לידי ולתת לך מכל האהבה שלי ולהחביא לך אותה בארונות בבית כדי שלא ייגמר לך גם אחרי שאני אלך.
אתה האהבה הכי גדולה שלי. וגם הכי בלתי-אפשרית. שנינו יודעים את זה. אבל שנינו גם יודעים איך שתמיד נהיה פה אחד בשביל השני.
עוד מעט אני באה אז אל תתגעגע יותר מדי, טוב, בייב?
