בואו נפתח את זה שניה, כי האמת היא שהשאלה הזאת רודפת אותי בכל פעם שאני נכנסת לכאן. יש לי המון מחשבות בנושא ואני מקווה שאני אצליח להעביר את כולן, כי כרגע זה מאד מבולגן.
אולי עדיף שנתחיל מזה שאני לא אוהבת הגדרות. אם הייתה לי את היכולת לא לשים את עצמי בכל מיני שבלונות, זה היה מוריד ממני עול משמעותי.
אני יכולה לנסות להגדיר את עצמי בשחור-לבן. אבל אז נאבדים כל מיני צבעים וטעמים בדרך, ומתבטלות דעות וחוויות שלי שאולי עומדות בסתירה להגדרה. קשה לי עם זה. אני גם לא רוצה להרגיש שאני מעוותת איזו תמונה. הרבה אנשים אומרים שאני בחורה מאד רגועה, שקטה, רגישה - הם אומרים את זה לפני שהם רואים אותי בהתפרצות זעם מרוקאית. הם גם לא יודעים איזו ארסית אני לפעמים לאנשים שאני אוהבת, ואין להם מושג כמה אנשים הרחקתי מעליי במהלך החיים שלי עם התנהגות מתנשאת ודוחה. הרבה אנשים גם אומרים שאני חכמה ואינטילינגטית - הם אולי יודעים מה הציון שלי בפסיכומטרי, אבל הם לא יודעים שיש לי גם הרבה יציאות של פרחה סתומה.
ברור שכל בנאדם חושב שהוא הכי מורכב והכי מיוחד בעולם, זה טבעי. אבל אני לא חושבת שאני אומרת את הדברים האלה כי אני חושבת שאני "מורכבת". עזבו, אני יודעת שאני מורכבת, אבל זו באמת לא הסיבה שבגללה אני מרגישה קושי להגדיר את עצמי. בכל מקרה, לאנשים קשה עם זה. כשמכירים אדם חדש, הכי נוח זה קודם כל להכניס אותו לסכימות מסויימות, ידועות ומוכרות. זה נותן קצת בטחון ומוריד את החוסר וודאות. הלוואי שהייתי יכולה להגיד פשוט "שמע, אני לא יודעת מה אני. ואני לא חושבת שאני אי פעם אדע", אבל זה קשה. בעיקר כלפי עצמי אבל גם כלפי אנשים אחרים.
אולי הבעיה הכי גדולה היא שהמוטיבציה העיקרית שלי בחיים היא לרצות אנשים אחרים. זו קללה נוראית אבל איכשהו.. בחיים לא הייתי מוותרת עליה. אולי כי זה משהו שמגדיר אותי ואולי כי אני לא יודעת מה הייתי אם לא הייתי הבחורה הזאת שכולם אוהבים. זה מתיש, ומתסכל, והרבה פעמים גם מערער, אבל זאת אני. לפעמים אני אומרת לעצמי שלהיות הססנית, פחדנית או קלה להשפעה לא אומר שאין לי רצונות ודעות משל עצמי. לפעמים אני משקרת לעצמי אז אני לא יודעת עד כמה זה נכון.
טוב, אמרתי לכם שזה יהיה מבולגן. ואתם בכלל קוראים את זה כדי להבין אחת ולתמיד מה העניין שלי באתר הזה. לא?
אני חושבת שמה שאני מנסה להגיד זה שאני לא ממש מרגישה בדסמ"ית.
כדי להיות בדסמ"ית את צריכה להיות הרבה יותר מחוסנת נפשית ממה שאני. את צריכה להיות סגורה על עצמך בכל מיני תחומים ואולי גם לאהוב כל מיני דברים שאני לא חושבת שאי פעם יוכלו לעשות לי טוב. את צריכה להשלים עם כל מיני השפלות שמבחינתי אין להן מקום בשום מערכת יחסים בחיים שלי, ולהנות מכאב שזה משהו שבחורה עדינה כמוני לא מסוגלת לפעמים להבין. את אמורה לחשוב שמסיונרית זה אחד הדברים המשעממים ביותר שיש בעולם.
.
מסיונרית לא משעממת אותי. ריק של רגשות משעמם אותי. כשאני והוא היינו שוכבים לפעמים הוא היה מסתכל לי בעיניים, והלב שלי היה מתפוצץ מאהבה והעיניים שלי היו מתמלאות בדמעות. זה היה אמיתי וחי בדיוק כמו לשחק איתו משחקים הרבה יותר סוטים, ובאופן מוזר או שלא מוזר התחושה בשני המקרים היא דומה, זו תחושה שלמה ויש בה המון ביטחון. זו תחושה שאף אחד מהשולטים ההו-כה-קשוחים שהייתי איתם לא ידעו לתת לי. וכשאני אומרת "לא ידעו" אני מאד עדינה, כי לא בא לי להשמיץ אף אחד, אז הכי טוב שאני אציג את זה כאילו זה לא ממש היה ביכולתם או באחריותם. אבל תאמינו לי, אני הייתי שם, וזו הייתה תחושת החמצה לא רק ברגעים של הכפיות המזוייפות והכרבולים הריקניים האלה מול הטלוויזיה. בסופו של דבר, גם הסקס היה כאילו. כאילו מגניב וכאילו שונה וכאילו משהו שאמור להיות חדש ומרגש. התחושה השלמה בכלל לא הייתה שם, היתה שם תחושה אחרת, חסרה ועצובה שבכלל לא ידעתי שהיא עצובה. וקצת אחר כך גם ההערצה שלי נעלמה.
אז יותר קל לי להגיד שאני וונילית. זה כנראה הצד שיותר נוח לי איתו, או שיותר קל לי להציג. זה גם הצד שאני אוהבת בי, בלי הסתייגויות. והאמת שזה לא ממש מפריע לי שרוב הגברים פה מזלזלים בווניליות שלי, וחושבים שהיא פה רק כי עוד לא מצאתי שולט מספיק גברי וכריזמטי כדי להבין שאני בעצם רוצה להיות שפחה.
אבל האמת היא שכדי להיות וונילית את צריכה להיות קצת פחות סקרנית ממה שאני. את לא אמורה להכנס לאתר הזה בכלל. ואם כבר נכנסת, אז לא להישאר כל כך הרבה זמן. את צריכה לברוח בשניה שהמחשבה הזאת מתגנבת, התחושה הזאת שזה גדול עליך ושעדיף שתיעלמי. אבל איכשהו, אני לא נעלמת. וגם אם אני מתחבאת אני חוזרת, וגם אם המחשבה הזאת צצה לפעמים, המשיכה כנראה בינתיים יותר חזקה.
יכול להיות שגם הפעם החשש ינצח, אבל עדיין, מסקרן לבדוק.
