בלילה חלמתי חלום רע.
זה קורה לי לעתים ממש נדירות שאני חולמת חלום רע. הפעם הוא בכלל לא היה כמו החלומות-הרעים-של-הבדרך-כלל, אבל היה בו עדיין משהו כל כך מפחיד ובעיקר כל כך אמיתי. והיה לי כל כך לא נעים שם.
פתאום הבנתי שהחלום חוזר על עצמו והרפטטיביות הזאת לא הגיונית. הבנתי שאני חולמת. וניסיתי להתעורר ולברוח. התאמצתי ממש חזק, ניסיתי הכל. רצתי כמה שרק יכלתי. ודיברתי לעצמי, החזקתי מישהי שחלפתי על פניה, מבוגרת עם כיסוי ראש, הסתכלתי מקרוב על כל הקמטים בפנים שלה ועל העיניים החכמות והמופתעות שלה, וניערתי אותה חזק וצרחתי. צרחתי וצרחתי עד שנגמר לי האוויר. והתעוררתי.
כל כך פחדתי עדיין שלא הצלחתי לזוז במיטה. שכבתי ככה כמה שניות ובהיתי בחושך והסדרתי את הנשימה.
אחרי כמה שניות מתוך אינסטינקט, הזזתי את הגוף אחורה, להיצמד למישהו מוכר. שיציל אותי מהחלום הזה ויזכיר לי שאני בטוחה וילטף אותי.
ולא היה שם אף אחד.
וזה היה כל כך עצוב שלא הצלחתי להרדם.
