לפעמים

לא, אי אפשר אצלי. אני גרושה, לא מארחת. 

לעולם לא אבין איך מי שמסתכל עליי *ככה* - מסתכל גם על החוקית ועל *ההיא* ככה.

החוקית, המאהבת ואני.

כולנו זוכות למבט התכול-רך-ענק-מוקסם-מחזיר-שמח-מתמלא-מתאהב?

אף אחת מהן לא יודעת עליי, זו רק אני שמכירה אותן, שכואבת את קיומן, שמקנאה במבט התכול-רך-ענק-מוקסם-מחזיר-שמח-מתמלא-מתאהב שגם הן זוכות בו.

אני,
זו שהצליחה "לשבש את השגרה הרגשית שגוועה".
זו שגרמה "ללב לפעום מחדש".
זו שעוררה וענתה לצורך הבדסמי "שנרדם עם השנים".
זו שבשבילה התגנבת לשירותים בשבת והתכתבת ("פעם שנייה בחיים!") איתה למרות הלאו של האלוהים שלך.
זו ש"נסכים על חצי הדרך ולא אוריד את הזקן לגמרי, אלא רק חצי". אותו זקן שמאפיין אותך ואת אחד הגבולות המובהקים והבלתי מתפשרים שלי.

***וכל זה תוך 36 שעות מהרגע שהתחלנו להתכתב***

הצלחת לגרום לי להתמכר למילה "שלי" שהצמדת בכל פנייה אליי.
הצלחת לגרום לי להתמכר (אפילו) לזקן הזה שלך.
הצלחת לגרום לי לרצות רק אותך.
הצלחת לשכנע אותי שכל מילה שכתבת לי - אמיתית.

***וכל זה תוך 360 שעות מהרגע שהתחלנו להתכתב***

אחרי 36 ימים "וכל זה תוך 36 שעות מהרגע שהתחלנו להתכתב" - מתחיל להתפוגג.
אחרי 36 שעות אני קוראת פוסט אהבה שכתבת לה פה.
אחרי 36 דקות אני נשברת.

רוצה להאמין שהאדם לא נולד שחקן ושיצרו לא רע מנעוריו.

שלך, צוענייה נפלאה.

תבשיל למוח, לכוס וללב שלי - בשבילך.

הכן אותו באהבה.

מצרכים:

1 אתה

1 צוענייה

אופן ההכנה:

תקלף.

תוסיף.

תבחוש.

תנמיך ותגביר את הלהבה לפי הצורך.

תצמצם. 

תסמיך.

תתקן תיבול.

תריח אותי עמוק אליך.

תן לי להרחיב את כל החושים שלך.

תגיש אותי בלי גרוייר.

Don't blame a woman for tryin

בנשימה הבאה שבאה ובניגוד לרצוני, התגלה לי כי עוד יש בי חיים, כי יש חיים בכאב. 

ובעל כורחי המשכתי לנשום.

ומשנשמתי, הייתי מרוככת, והעולם סביבי פסק מלאיים וראיתי את יופיו וזרותו לא צרבה בי עוד.

הסכמתי.

יכולתי להישאר בידיים החזקות, הרכות, הקשות, המכאיבות והמלטפות שלך עוד.

לפעמים זו מחווה קטנה שמעירה לנו את האלים הישנוניים, לפעמים זה מבט שהופך לנו את מערבל הרגשות, לפעמים זה חיוך שממיס קרחונים, ובטח יש עוד כמה דברים דביקים שמפזרים מעלנו אבקה סגלגלה ונצנצים. אבל, יש את הדבר הזה, שעובר לנו ממה שאתם עושים לנו שמה בכוס, בצינור הזרקת אינג'קשן ישיר ללב ולמוח ומערבב את הפרומונים, האנדרופינים, האוקסיטוצין והוזופרסין - שגורמים לנו להתאהב בכם אחרי נגיעה קלה, נשיקה מרפרפת או אורגזמה שיוצאת בקול תרועה. כולה פעם אחת, ואנחנו כבר *שם*. מאוהבות עד לב שמים כשאתם כבר עסוקים בלתכנן את הצייד הבא. בזמן שאנחנו מתרפקות אתם עסוקים בלהסתובב לצד השני.

היה מי שאמר, שהדרך לליבו של גבר עוברת דרך הקיבה שלו. הדרך לליבה של אישה, הרבה יותר קצרה ומהירה - היא עוברת דרך הכוס.

מ.ש.ל.

לא זוכרת אם הגוף שלי ערג כך למישהו.

רוצה שתקבל כל מה שתרצה ממני. 

רוצה ללמוד אותך, לדעת מה מטריף לך את המוח, איזו נגיעה מוציאה ממך גרגורים של עונג. לנחש מה אתה צריך עוד לפני שאמרת. 

הייתי רוצה שתשכב על הגב ואני אלטף אותך ככה, שעות. כשתהיה רעב אביא לך אוכל, וכשתהיה חרמן תוכל לגמור לי בכל החורים, והזרע שיטפטף לי על הירך יצרוב בסימנים שהשארת, והכל יהיה במקום.

כי אני במקום שלי. 

בין הרגליים שלך, מתחת לשולחן, בכל החלומות. ואני לא אזוז ממך. 

אין כאן בחירה.

מה יותר?

לרצות לנשום.

או

שהידיים שלו יתהדקו יותר סביב הצוואר שלי.