מצפה מצחך בחזיון יום או לילה בא לי, ואת לבושת מלכות רוכבת על פרד עם חרבך משמאל פנים למעלה ולבך אלי.
התבאי מהאופק אם תתאפקי מלכבוש ארמוני.
יום ועוד שנה, שנה וחודש ימים ועוד ועוד אני מסתכל עלי תמונותיך בפייסבוק, הופכך לנסיכה, מתלבש בדמיוני ומלבישך כדמותך לכל אשר הדמתיך. נסיכה. אשה. ילדה. סטטוס ועוד מסר, תמונה ועוד טקסט. איה את בתל אביב הקטנה? איה את בין כל האנשים שאני מכיר? כיצד נראה ארמונך, פרדך, הסוס שאת רוכבת עליו, והחלום שאת מרכיבה אותו בו? כיצד נראה הירוק שבעינייך נכח לבנה מלאה ושמים ליליים ומעובים? כיצד נשמע צליל קולך האציל, הגבוה, זה שדברת אתו אלי כשאת שרה בבית המרחץ ומים נופלות על כל המלכה, מחממות את הוד גופה הערום, את עורך הכהה והדלוק בצבע אור הצל?
מקדם את רצה אלי בפרד לבנה מוכנה לחלום עם חלומי, להלחם עבורו ולאכלי לחם חקך. מקדם את באה ביער, מיער מתקדמת את אלי אל המגדל הגבוה אבנים אבנים, מהיער הירוק עינייך, עם שעריך הארוך שפוך לרוח ובגדייך המלכותיים בורוד ופז, מבטך קדימה לחפצך ואני חפץ בך. בחשך את חשקי, בחשק את אורי המעוררני אל חלומי. העיריני והעירי אותך המלכה כי נסיכותך נושכת בבגדי מלכות.