לפני 11 שנים. 28 בפברואר 2013 בשעה 10:42
אמרת לי להשלים עם זה, לחיות את זה, סיפרתי לך שאני מטפסת על הקירות. היום הידיים שלי החליקו מהם כאילו צבעת אותם בלכה והריצפה הפכה לבוץ טובעני. אני מתיישבת על הרהיטים ונאחזת בדברים שהשתלת לי בורידים, צמרמורת נעימה ומבט מושפל. כמה טיפשית המלחמה שלי נגד עצמי וכמה אנרגיות אני מבזבזת על זה, כל בוקר מרגיש כמו יציאה לקרב.לרגע המחשבה שאולי אני באמת אשה של שקט עשתה לי טוב, ניקיתי מעלי את הבלאגן וניסחתי את המשפטים הבאים שאמרתי לך בפשטות. ענית לי, "ככה זה".