היא מתעוררת בבוקר לצליל טריקת הדלת. ליאון הלך בלי להגיד שלום.
כשעיניה נעצמות אט בחזרה היא לפתע לא זוכרת אם סגרה את המחשב אתמול ואולי הוא ראה את שכתבה על אדונה.
היא מחייכת לעצמה, נזכרת במה שכתבה כשישן, ומה שכתבה על ליאון.... מה שכתבה על ליאון???
היא קמה בקפיצה מהמיטה, המחשב כבוי. לא כזאת מטומטמת אחרי הכול.
על המחשב היא מבחינה בשתי שטרות אדומים, על השולחן בצד שלל המתנות שהיא קיבלה ממנו אמש, מארז מלח גורמה, קופסה מהודרת של מלח ארומאטי, טולה, סיגריות, חטיפים ושתייה.
היא חוזרת למיטה עם שתי טון העצבות שנוספו לליבה. היא חושבת על אדונה. הוא אישר לה לפגוש את ליאון וזה לא הופך את כל העניין לפחות נורא. מה עשתה??? היא אוכלת את עצמה ונרדמת במחשבה שבגדה באדונה.
שעה לאחר מכן אדונה מתקשר.
הוא עדיין לא ראה שהיא כתבה לו לפנות בוקר והיא שומעת את הספקות בקולו. זה היה מבחן והיא נכשלה בו. הוא נתן לה אישור אבל לא באמת רצה שתשתמש בו. כמובן שאת כל זאת הוא לא אומר, או רומז בשום צורה ואופן ואם כבר אז אומר בדיוק את ההיפך.
היא שמעה זאת בראשה מהדהד בקולו של אדונה. ביססנו כבר את העובדה שהיא קצת מופרעת... היא נרדמת שוב עם המחשבות האלו בראשה ומחליטה שהיא צריכה להיענש, אבל היא לא יודעת איך.