לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

his

האיש שלי, זה שאני רכושו, הבעלים שלי,
ממלא אותי בכל רגע באינספור תחושות חדשות ומזככות
וגורם לרצות לכתוב עליו בלי הפסקה
כשאני לא כותבת, אני חושבת על מה עוד אפשר לכתוב
איך אפשר לכתוב את מה שהוא??
אני בהחלט מתכוונת לנסות!
לפני 12 שנים. 6 בדצמבר 2012 בשעה 12:57

כשהיא מתעוררת ומתקשרת אליו כמה שעות לאחר מכן, הוא כבר נשמע נעים ומחויך, הוא קרא את ההודעות.זה עזר? היא לא בטוחה.

היא שוקעת לתוך עצבות חדשה. כל כך מפחדת שפגעה באדונה. היא נותנת לאירועי היום להשתלט על תודעתה ומתעסקת בענייני חולין.

אולי הוא יבוא הערב. ואז לא תראה אותו כמעט שבוע. הוא נוסע. היא לא יכולה שלא להרגיש שזו אשמתה שהוא עוזב אותה. שהיא לא הייתה צריכה לפגוש את ליאון. כמובן שההחלטה שלו לנסוע התקבלה שבוע לפני שעלה כל נושא ליאון כך שבמציאות לא היה קשר בין השניים. אבל במוחה הכול קשור.

הוא לא בא. היא שואלת אותו שוב אם הכול בסדר. היא צריכה להשקיט את הקולות בראשה.

הוא נוזף בה על חוסר הביטחון שלה. כל כך טוב הוא מכיר אותה וכל כך מעט הוא יודע על השדים שלה' על הצורך שלה באישור שלו.

עוד יום עובר לה בלעדיו ולאט לאט היא מתחילה להבין, הוא רוצה אותה שלמה. הוא צודק. כמובן שהוא צודק, מגיע לו לקבל אותה שלמה.

הוא נוסע מחר בבוקר לכמה ימים בדרום והוא מגיע לבקר אותה כדי להיפרד. הבית הקטן שלה מלא אנשים, כרגיל התזמון מזעזע. כשהיא נפרדת ממנו לשלום היא מחליטה שיש לה ארבעה ימים להיות שלמה.

או כפי שאמרו חז"לינו  ain't no mountain high enough! 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י