היא מתעוררת מקוררת, אומללה ובמחזור.
גם עם ההערכה המחודשת שלה לכאב היא לא מצליחה לכוון את המחשבות שלה ליהנות מהכאב הזה. זה לא כאב שנתן לה אדונה. זה כאב מפלח ונורא שמרחיק אותה ממנו, מאהבתו.
חברה טובה מגיעה לסעוד אותה ומעודדת אותה להתקשר אליו.
אוי אלוהים הוא מגיע. הוא מגיע והיא שמנה ומכוערת והורמונאלית והוא יהיה פה חצי שעה וילך והיא לא תראה אותו שוב לעולם. לנשום. להתאפר. לעשן. להוריד את הלק המכוער.
אוי ההורמונים.
אבל הוא מגיע והוא סום וקסום ונפלא, מביא הפתעות ומחבק ומפרגן בלי הפסקה. גם לחברה. כן, הוא מושלם.
כמה ימים לאחר מכן היא מסתכלת על עצמה במראה באמבטיה ומחייכת, מעכלת את אירועי הלילה הקודם.
היא חלקה אותו אתמול בלילה. וזה היה נפלא. היא, אדונה וג'ינה, חברה מאד טובה. מאד.
זה התחיל כשידה עברה ליד ידו "בטעות" בזמן שליטפו את ג'ינה. הוא ממסג' את גופה והיא את ראשה. לכאורה פינוק תמים ליום ארוך.
ה"טעות" שלה הניבה תוצאה לא צפויה (shocking really), הוא הרים את ידו, תפס את עורפה בחזקה והשכיב אותה ליד ג'ינה.
כמה מחשבות יכולות להפציע באחת!
האם הוא יחשוף אותם? איך ג'ינה תגיב? זה באמת הולך לשם? איזה מזל שהתקלחתי! איך ג'ינה תגיב??