ג'ינה והאדון כבר מתכוננים לשינה והיא מהססת להיכנס למיטה, היא יודעת שעכשיו כשהרחיקה את שניהם מעליה, השליש שלה במיטה יוותר קר וריק. הם יהיו עטופים אחד בתוך השניה, והיא תישאר בודדה בתוך הר האהבה שהכניסה לשם רק לפני רגע.
היא גוערת בעצמה, אבל קשה לה אחרי שכל היום הרגישה כמו אבק, היא זקוקה לו כרגע והיא כל כך רחוקה. רק שיחבק אותה והעולם יעלם לכמה דקות, זה כל מה שהיא רוצה, יותר מכל סם, או תרופה, ואפילו יותר מפלדה קרה.
היא יודעת שהוא יכעס עליה לפני שהוא יספיק לדעת מה קרה. הפעם היא מרגישה שבאמת הרסה הכול.
היא זקוקה לרגע שיהיה שלה, רק שלה, אך היא נותרת מרוקנת ובודדה.
אבק.
עוברות שעות והעצבות רק מתגברת, היא הולכת לאירוע משפחתי עם הפילטרים החדשים שלה ומרגישה מזויפת יותר מהכול.
את שאר היום היא מעבירה בבכי, בכי גדול עם הרבה דמעות וקול. כבר מזמן לא הייתה כל כך עצובה.
הכול מתחבר לשחור, אין לה קרן אור אחת ואין לה מקום להכיל את כל זה.
היא מרגישה שמידרה עצמה סופית מהעולם ולעולם לא כל כך אכפת.
היא מסתכלת סביבה על החדר, בזמן שהיא הייתה באירוע, האדון וג'ינה ניקו לה את הבית, סידרו ועיצבו מחדש.
כמובן שהמופרעת התחילה מלגרום להם להרגיש רע על כך שניסו לעשות לה טוב.
ככה זה כשאת מופרעת, לא מספיק לה שהיא יודעת שלא מגיע לה טוב, היא דואגת לעדכן את כולם בתקיפות. וכמה שיותר בדרמטיות, אם המצב מאפשר, שחלילה לא יחשבו לחזור על הטעות הנוראה.
אוי היא מעייפת.