משהו חדש-ישן

אני מודה שלא פשוט להיות חלק מהעולם הזה לפעמים. כן, יש לי את הבעיות שלי ואני מתמודדת איתן אבל גם אני מגיעה לפעמים לגבול היכולת שלי להכיל.

אלו כבר לא עצבים, זה פשוט תסכול טהור מעולם שאני כבר לא יודעת איך לנווט בו באמת.

הודיעו בעבודה שאבא של אחת הבנות נפטר, הבנות כאן מדברות על זה ומזדעזעות, חלקן בוכות בשבילה. ורק אני, עם כל האמפתיה שיש לי, ובתור בחורה עם רגישות יתר, יש לי יותר מדי ממנה, כבר לא מצליחה להרגיש עצב אמיתי.

אני באמת לא מצליחה להבין איך אפשר לבכות דמעות אמיתיות על אדם נוסף שמת, כשכל יום אני רואה ילדים שעוד לא התחילו, מאבדים את החיים שלהם בלי שום הצדקה חוץ מהעובדה שקיים רוע בעולם הזה, והם צריכים לשמור עלינו ממנו או לשאת בתוצאות הקיום שלו.

וכן, אני בוכה מהמציאות הזו לפעמים בכי מתגלגל.

אני לא יכולה להגיד שאין לי רגש, אבל נראה לי שהוא שקע בתרדמת עמוקה, אפילו דיכאון כבר לא מרגיש אותו הדבר.. לפעמים אני מקוה שיש משהו אחרי המוות רק כי החיים האלה לא מרגישים שהם שווים את זה.

יש את הרגע הזה, כשאני עם הגב אליך, ואני שומעת את הרעש המוכר של האבזם והחגורה שנשלפת מהמכנס. ואז ההתרגשות מפרפרת לי בגוף.

למה יצאה החגורה? היא עומדת לנחות עלי בהצלפה? או שאתה עומד לחדור אלי במכה? אולי גם וגם? מה יבוא קודם?

זה לא באמת משנה כי הגוף שלי כבר מושפע, נרטבת ומתמלאת אדרנלין והתגובה הלגיטימית היחידה היא להבליט ישבן ולהרפות את השרירים ככל הניתן.. תכף ארעד ממילא, בין אם מכאב ובין אם מגמירה.

לחגורה יש כאב וטכניקה משלה, היא יכולה להיות חימום נפלא ואם עושים את זה נכון, אפשר פשוט להמשיך ולהגביר את העוצמה גם עד למקסימום תנופה. 

והרעשים ממכרים, לפעמים היא נשמעת יותר מאיימת ממה שהיא באמת, הצלפה נכונה עושה רעש חזק וזה מוסיף משהו מנטאלי שמשגע אותי קצת.

כל כך הרבה בשבילי בכלי שבד"כ הכי זמין והכי פשוט.

אני אוהבת את המסיבות של הקהילה, ואני גם מבינה את הצורך בלהרוויח כסף מהזדמנות עסקית, אבל המחירים שמתחילים לגבות עוברים את גבול הטעם הטוב.. 

לא מספיק שהשתיה במחירים מופקעים, גם כרטיסי הכניסה התחילו לעלות למחירים לא הגיוניים, במיוחד כשאנחנו מדברים על מקומות שלא נותנים יותר מאווירה. "מוקדמות".. אני מצטערת, אתם לא האירוויזיון ולא מקבלים שקית הפתעות בכניסה.. למה שאשלם יותר כי הסתדרתי להגיע יומיים לפני במקום שבוע?

אני לא מבינה למה זה נהיה לגיטימי לשלם למסיבה מחיר של השכרת חדר משחקים פרטי, אתם מוזמנים לבדוק, זה ישתלם לכם יותר וגם לא תאלצו לקוות שתהנו מהמוזיקה, יתאים לכם התאריך או שתפגשו מישהו שלא יכבד אתכם..

זו קריאת השקמה לבעלי הליינים, שימו לב למחירים שלכם לפני שתהפכו למסיבת המיינסטרים הבאה. מי שמוכנים לשלם מחירים כאלה קבוע כנראה גם לא מקבועי הקהילה, אנחנו הקהל הקבוע, ואתם פשוט לא משתלמים לנו.. וחבל. 

זה ממש מיותר, מעדיפה אותך בפה שלי כשאני מכורבלת בין הרגליים שלך, אחרי שחזר לי החמצן למוח ואני מעופפת, מוצצת, מלקקת ובמקרה שלך אפילו קצת נרדמת. 😅

לדעת שאתה מסופק ממני, להרגיש את הליטופים על הראש ולשקוע. מי צריך מוצץ בכלל? כשאתה ממלא לי את הפה בצורה הרבה יותר מדוייקת. 

ולא, אחרים לא יוכלו להשתוות, אפשר לשחק איתם ואולי להנות, אבל המקום שלי בין הרגליים שלך זה משהו שאי אפשר להחליף לי.. או את ההשפעה עלי. 

יש סיבה שחוזרת להתכדרר בו בכל פעם מחדש. 🦊

ולא בהכרח מהסיבות הנכונות.

אדם שהופך להיות מוכר, לטובה או לרעה, ימשוך אליו לפעמים אנשים בצורה לא ברורה.

מרוצחים סדרתיים מורשעים ועד דיקטטורים מפורסמים, יש מועדון מעריצות (ואני בטוחה שגם מעריצים) לאנשים עם מוחות באמת מעוותים. לרמה שהם מסוגלים להכחיש ברצינות גמורה שהאדם הזה מורשע בצדק.

אני לא יכולתי להבין לפעמים מה מושך את אותם האנשים, ואז הבנתי שזה מאותו המקום שנמשכים לדמויות אחרות בחיים. כשיש פרופיל גבוה- יש בזה משהו מושך.

מי שמתחיל קשר אישי עם אדם כזה, נידון ליפול בד"כ למניפולציות זולות וקסם אישי שטחי שיחזיקו אותו באשליה הנחמדה שהוא יצר לעצמו בראש עוד לפני. ומי שנשאר מודע, כנראה נמשך פשוט לטאבו שיש בזה, לרצון לספק יצר אפל.

זה טבעי, להימשך למי שמושך תשומת לב, זה אמור להראות לנו סוג של עליונות כלשהי. העניין שכאן נכנסות הסיבות הנכונות והמודעות העצמית.. וגם למי שיש, לא תמיד קל להפעיל שיקול דעת בלהט הרגע.

השאלה מה ההשלכות ועל מי יפלו בסוף.. צריך להיזהר עם זה. לאחרונה מרגיש לי שהמנטאליות הזו מצליחה להפוך את העולם למטומטם מאוד.. במיוחד מתחילת המלחמה הנוכחית.

מעדיפה לפעמים לחזור לבועה שלי.

אם כבר, זה אדם שאני מעריצה באמת בלי להכיר.

Welcome home 💜

סוד ישן.. מי שרוצה ששועלה תצעד לצידו, צריך להבין שמדובר בטורף פראי, והיחס צריך להיות בהתאם.

אז מצאתם לכם שועל או שועלה שמצאו חן בעיניכם, עבדתם קשה ללמוד את דפוסי ההתנהגות, ניגשתם ממש בזהירות..

לרכוש אמון זה השלב הראשון, הוא לא באמת נגמר, אמון הוא דבר שנבנה בהדרגה ונהרס ברגע, אז צריך לוודא שלא ישבר על דבר מיותר. 

ואז מתחילה שיטת התגמול, יצירת התניות, שלב האימון. וכמו בכל אימון, חייבים להתמיד בכל תרגיל שרוצים ללמד, אסור להזניח, אחרת כל העבודה הקשה תתגמד.

ובתוך כל זה, לחזק את התחושה שעדיף לשועלה לצעוד לצדך מאשר לנדוד לבדה, גם היא אוהבת לחפש הרפתקאות, אבל שאיתך הן יהיו הרבה יותר מוצלחות.

עסקת חליפין טובה תמיד מוכיחה את עצמה 😉

I see my vision burn

I feel my memories fade with time

But I'm too young to worry

A melody, a memory, or just one picture

Seize the day or die regretting the time you lost

It's empty and cold without you here, too many people to ache over

התפיסה שלי של יחסי שליטה יכולה להראות קצת עקומה לאנשים, אבל אם יפרקו את זה אולי יגיעו לאותה מסקנה כמוני.

היום אני באמת חושבת שזה המקום של הצד האפל שלי. 

אם יש משהו שאני יכולה לראות אצל הרבה נשלטות, גם בעצמי, אנחנו יכולות להיות מאוד אחראיות, עצמאיות, חזקות ולנהל את החיים שלנו בעצמנו בלי להסתמך מדי על אחרים.

אבל אנחנו מחפשות מקום בטוח לבטא את כל מה שהעולם החיצוני יגדיר כחולשה או כטאבו. וכן, יש איזה חיפוש למצוא מישהו שמוצא אותנו מושכות גם במקום הכי אפל ונמוך שלנו, עם החשקים הכי מעוותים לרצות שישתמש בנו, יכאיבו, ישפילו..

אז כן.. זה המקום המשחרר שלי, אבל גם המקום הכי אפל שלי.. וככה אני אוהבת אותו.

זה החג היחיד שאני מתלוננת בו על אוכל, היחיד שאני אוהבת מדי את הקונספט שלו, רק תביאו לי גבינות, אפשר גם קצת יין ואני שועלה מאושרת. 🦊

אז אחרי לילה נחמד מהמצופה, הצלחתי לקלף את עצמי מהמיטה רק בצהריים כדי לזוז קצת. לא, האימון הזה לא היה נחמד בשום צורה, אולי רק לסיים אותו, מזל שאני מאזוכיסטית.

מחכה לפחות ל"אימון" שני הלילה, מהסוג שתמיד משאיר טעם של עוד. 😈

יש לי מראה מתעתע, ולפעמים יש שטועים לחשוב שאני טיפשה.. קופצים למסקנות, חושבים שאני ילדה קטנה או מפרשים לא נכון את הסבלנות שלי.

אין לי מה לעשות עם זה שאני נראית קצת כמו ילדה, תאשימו את הגנים. על האסתטיקה שלי אני לעולם לא אתנצל, שיקפוץ מי שקשה לו עם זה. והתמימות והסבלנות שלי הם כי אני לומדת אתכם, את הסיטואציה.. אבל אני ממש לא טיפשה.

אני פשוט יסודית.

ואם יש דבר אחד שאני יכולה להבטיח, זה שגם אם הצלחתם לעיר לי רכבת הרים של רגשות, מי שירגיש טיפש בסוף זה רק מי שקפץ למסקנות לגבי.. מי שיטעה לחשוב שאפשר לעבוד עלי או להוריד אותי בניסיון להראות טוב יותר בעצמו.

נכון, אני יכולה לראות את המציאות ועדיין לבחור את המלחמות שלי, אבל זה בדיוק למה אני לא טיפשה, ומי שכבר נופל במשבצת המלחמה, שיצפה לשלם מחיר כבד. 👿

Now dance, fucker, dance, man, he never had a chance

And no one even knew it was really only you

And now you steal away

Take him out today

Nice work you did

You're gonna go far, kid

מה שבטוח.. להוציא תסכול מחזק ספייס 😅

אני אוהבת אסטרולוגיה, לא כי אני חושבת שאפשר לקרוא את העתיד, אבל אין לי ספק שיש למזלות דומים קווי אופי דומים מהניסיון שיש לי עם השנים האחרונות..

אף פעם לא אהבתי או התחברתי למזל שלי, אבל היום אני יכולה לראות כמה אני באמת שור.

מקורקעת, אוהבת שגרה, נאמנה מאוד, עם המוןןןןןן סבלנות ומוסר עבודה גבוה. 

אבל.. וזה אבל גדול- אם כבר מצליחים להביא אותי לקצה הסבלנות שלי, יוצאות הקרניים. וכשהקרניים יוצאות אני כבר לא רואה בעיניים, ואני כנראה כבר אהיה מוכנה להתמודד עם ההשלכות של זה.

אז תזכרו שלא מומלץ לעצבן שור.

Indestructible

Determination that is incorruptible

From the other side

A terror to behold

Annihilation will be unavoidable

Every broken enemy will know

That their opponent had to be invincible

Take a last look around while you're alive

I'm an indestructible master of war