משהו חדש-ישן

אני נזכרת באנשים שפגעו בי ומחייכת, אותם אנשים עלובים נשארו להם אי שם מאחורה, בדיוק באותו המצב שהשארתי אותם בו כשהתפקחתי סופסוף.

אני נזכרת בניסיונות העלובים שלהם למשוך את תשומת הלב שלי, אחרי שהבינו מה הפסידו מהחיים שלהם. 

אפשר לקרוא לזה סאדיזם? כי אי אפשר לקרוא להם אנשים גם ככה.. וחיות זו בכלל מחמאה- הם ממש לא לב טהור, הם רפש טמא 🤭

"תסיימי את השתיה"

אני כבר ידעתי מה זה אומר ומה יגיע אחר כך..

להרגיש את הידיים שלך עלי מכניס אותי לעולם אחר בשניות. ואני מתמסרת לתחושות ורוצה להיות צעצוע מושלם בשבילך.

וכשהתחלפתם, הגנבתי אליך מבטים, ראיתי אותך כצללית. שאבתי כוחות לגרום לך להתגאות, לתת לך להנות.

מכאב לעונג ושוב לכאב, שלוליות על הריצפה מהולות בדם, אלכוהול בשביל האומץ, מרימים עוד כוסית..

***************************

יצאתי עם מסקנה אחת מאוד חשובה, לא משנה למה אני מתחברת או לא, הרגשתי מוגנת איתך.

ותמיד אפשר לבחור מה לקחת..

אף פעם לא היו לי חלומות מזעזעים כל כך.. אני באמת לא יודעת מה קרה. 😱 אני צריכה להתחיל למכור לטים ברטון תסריטים.

אני רק יודעת שמהבהלה קמתי בתחושה של זקוקה, לא בטוחה אם לכאב, לגמירה או סתם חיבוק, אבל יש צורך שמעקצץ מתחת לעור. 😈

What will come out of me if I'll let it? 

ככה או ככה משאירה את הסיוטים של הלילה מאחור. Let's keep on rolling.

סומק ואודם אדום נועדו להראות כמו דם. 

כשאנחנו מתרגשים, במיוחד בצורה מינית, הדם הוא חלק חשוב. הוא זורם אל הפנים, מבליט את השפתיים והלחיים באדמומיות. 

בבסיס שלנו, אנחנו נמשכים אליו, להשפעה שלו על הגוף שלנו- של אחרים. הוא תמיד יעורר בנו תגובה כלשהי, זה אחד התפקידים העיקריים שלו. הוא מה שממלא את האיברים שלנו כשמתפרקים מעונג.

אני אוהבת דם. 🩸

מהימים האלה שאת לא בטוחה אם את בהתקף חרדה, עם הכאבים הרגילים, מתחילה לפתח חולי כלשהו או סתם עייפה.

ואולי זה הכל יחד בכלל, לי ולמרפי יש רומן ממילא 😉

מרגישה את הטפרים שנעצת לי בגוף ובמוח, את הנקודות שהפעלת לי, את ההתניות שהכנסת בי בלי ששמתי לב..

ההבנה נופלת לאט לאט, שיש בחירות שלא באמת עשיתי. בין הרגליים שלך, אתה הפכת לי אותם למקום בטוח, של נחמה ומנוחה.

את האומץ, הגבולות והתעוזה שלי, שגם אם אסרב להודות, התגמשו כדי להגשים איתך דברים, לספק יצרים אפלים.

אישרת לי, בלי לדעת, להיות עצמי ולהתחיל לחוות ולחיות. איפשרת לי את ההבנה הזו שיש מי שאכפת לו מעבר לרק דיבורים ברגע שצריך..

אני עדיין לא מבינה איך דחפת לי את השיעורים האלו בשקט, כל כך בשקט, שהאמנתי שהגעתי אליהם בעצמי.

ויש לי עוד הרבה מה ללמוד.

בוקר טוב!

אני מרגישה שלרגע אני נוגעת בכל מה שרציתי, ורגע אחר כך נאחזת בשברים ריקים.

לרגע אני חוגגת הצלחות, מחייכת באופוריה, מתחממת מאדרנלין והתרגשות. רגע אחר כך מוצאת רק פגמים ובעיות חדשות.

נוגעת- לא נוגעת בסיפוק, נוגעת- לא נוגעת בשמחה, ולקינוח מרגישה על זה כפויית טובה.

גם זה יעבור.

שעתיים וחצי של שינה קיבלתי הלילה בזכות איראן, אין לי מושג איך הצלחתי לקום בכלל ועוד ליום במשרד 🫠

נשארתי אחרונה בעבודה להשלים שעות, כמעט התייאשתי ובזכות משפט אחד בזמן הנכון ומהאדם הנכון, צלחתי גם את חצי השעה האחרונה. 🥳

משם לניקיונות בבית 🥵 כביסות , כלים, ריצפה, הבלאגן של החיות, אפילו המזרון של המיטה.. (אל תשאלו) 

ועכשיו אימון.. שמים לב שאני מאזוכיסטית? 😅

צריכה לחשוב על פרס לעצמי על היום הזה 😈

תבצע 😉

יותר מדי אנשים טורחים לדבר ולהשאיר דברים באוויר- גם אני חוטאת בזה לפעמים.

אני חושבת שבזמני מלחמה יותר מתמיד, צריך להפסיק עם הדיבורים המיותרים ופשוט לפעול.  

בפן המדיני, בפן האישי, בפן הזוגי, בפן החברתי, בפן המיני... זה לא באמת משנה.

YOLO- זה לא סתם סלוגן (למיטב ידיעתנו 😂)

רק לי משהו מסריח כאן? 🤔

איראן מבין כל האויבים שלנו כרגע היא זו עם היכולות הצבאיות שאמורות להיות הכי חזקות..

או שהם עד כדי כך זחוחים שהם בטוחים שלא נצליח לעצור את מתקפה שיקח לה שעות להגיע והם הכריזו עליה בגאווה, או שעוד משהו קורה מתחת לאף כרגע.

מה שלא יהיה, עדיף לילה לבן על לילה אדום. תשמרו על עצמכם. 

Another Hitler using fear to control

You're gonna fail this time for the world to see

All that I have left inside

Is a soul that's filled with pride

I tell you never again, oh

In a brave society

Didn't end up, killing me

Scream with me, never again

Not again