משהו חדש-ישן

יש דברים שחשבתי שלעולם לא אעשה, מקומות שחשבתי שלעולם לא אבקר בהם, אנשים שחשבתי שלעולם לא אפגוש.

יש דברים שהייתי בטוחה שהגוף שלי לא מסוגל לעשות, חשקים שמעולם לא היו לי לפני כן, ולא ציפיתי שיהיו.

להיות אמיצה זה לא ההפך מלפחד, זה פשוט להתגבר על הפחד.. אולי גם להנות ממנו קצת.

מסקנה- אין טעם לשלול באמת.. כנראה שזה תופס לעוד דברים בחיים.

🦊

זה מאוד בעייתי כשגם היא נהנית מזה, אבל תמיד אפשר לנסות. 😈

אני חושבת שאת הדרך הנכונה מיציתי לבינתיים גם ככה..

סופ"ש שמח! 😉 

She can be the one, she can be the angel

She can get me high, she can be my savior

If the right one came along

God knows I'd do her wrong

כמו מלחין, שנה את הקצב, נגן את הצלילים שמיוחדים לי ונכונים לך.

כמו צייר, סמן אותי בצבעים וסימנים. הכנס רגש לכל מכה, כמו עם מכחול בכל משיכה.

כמו פסל, עצב אותי כיצירה לא גמורה, תשאיר בי חותמך. 

כמו משורר, לחש לי מילים שיעבירו בי זרמים, ישחקו לי במוח, ישאירו אותי דרוכה.

כמו פיתום, הפוך אותי לבובה, צייתנית, סביב אצבעותיך כרוכה.

כמו צלם, העמד אותי בתנוחות שונות, מזכירות לי שאני תחתיך.

כמו סופר, הפוך אותי לדמות בסיפור שלך, מכתיב מתי ארגיש מועצמת או נבוכה.

🎨

יש לנו קטע כזה, ל"ילדות טובות".

אנחנו נמשכות לצד האפל.. ומה יש שם?

אולי התחושה הזו שקיבלנו משמעות, למשמעת שלנו.. ללהיות טובות.

אולי כי אנחנו מרגישות מועצמות, אחרי שספגנו פיזית או מנטאלית, ועמדנו בגבורה ואומץ.

אולי כי אנחנו מרגישות מוערכות, לספק את היצרים הזדוניים של הצד השני, להיות כלי לסיפוק. 

אולי כי זה מאפשר לנו להוציא משהו כזה מתוך עצמנו, ייצרי וחייתי.

למה "ילדות טובות" נמשכות לאנשים "אפלים"? 

אולי כי יש הרבה יותר משמעות לקבל מחמאה ממישהו שראה אותך בכל המקומות הכי נמוכים שלך, ולדעת שאיכשהו זה עשה לשניכם טוב.

אולי כי אנחנו רוצות להרגיש כאילו אנחנו משהו מיוחד, ומשיגות את זה בלהיות כלום- או הכל בשביל מישהו אחר.

ואולי בכלל אין כאן תשובה אחת נכונה.. ועוד הרבה תשובות נוספות שלא נכתבו.

זו לא בחירה, להיות "ילדה טובה"

יש ימים שאני רק רוצה לספוג, לכאוב, להיות כלום ושום דבר. להרגיש את עצמי מתנתקת מהמציאות, מהגוף, מהחיים.

אני מעדיפה להיות צינור לרגשות של אחרים.

להיות כמו עמוד לפריקה של ברק סורר, או שובר גלים לים סוער.

פשוט לא להיות אני.

חלמתי עליו בלילה, הוא היה מאושר כמו תמיד.

הוא היה כאן איתי, אבל לא בדיוק. ידעתי שמשהו מפריד ביננו, כאילו הוא מתקיים בתדר אחר משלי.

הוא רקד, ואיתו רקדו נשמות של רבים אחרים, צעירים ומבוגרים, כולם יפים, כולם שלווים, מחזקים, לכולם מילות חוכמה. והכי בלטה, תחושת השייכות  והאהבה.

בחלום הזה הרגשתי באמת רגועה ומאושרת, אבל להיזכר בו צובט לי בלב.. הייתי רוצה לחזור לרקוד שם איתו, איתם.

*מרגישה אותך דואג לי, שומר עלי כמו תמיד, אולי כי ככה אני רוצה.. תודה שהזכרת לי תמיד לחיות.*

לא לכעוס,

שהכל אתה צריך ללעוס,

את המוח שלי לאנוס,

את האגו שלי לרמוס.

לא לרחם,

לאפשר לי להילחם,

את נפשי לתחם,

ובכאב לנחם.

לא להתייאש,

כבר קפצתי אל האש

גם אם אתבייש,

אני 💎 שצריך ללטש.

כמו

לבה רותחת, מבעבע לי מתחת לעור.

בלון שעומד בגרון, לא מאפשר לחמצן לעבור.

לבנה כבדה על החזה, מועך לי את הלב.

נפילה במדרגות, כל שריר דואב.

אחרי מרתון ארוך, דוקר בין הצלעות.

כפור חודר עצמות, נועל לסתות.

זמזום טורדני, לא יתן לישון.

ילד ננזף, נושך את הלשון.

חבל הדוק, מגביל תנועות.

רוח פתאומית, מעביר צמרמורות.

שידור חוזר, מתרוצץ בראש.

צבא אוייב, מאיים לכבוש.

🔥

נבלעת כמו אליס בבור עמוק, לא ברור אם זה סיפור פנטזיה או אימה.

היא קפצה פנימה, הזמן לחרטא עבר, נותר לצעוד קדימה.

יש דמות שתלווה אותה, עת תמצא את דרכה. דמות לא ברורה, אם חבר או סכנה.

היא בוחרת ללכת אחריו, למרות המכשולים, נותנת את עצמה עכשיו.

בדרך פוגשת דמויות משונות, חלקן טהורות, חלקן קצת פחות, אוספת חוויות.

מתעצבת ומוצאת חוזקות שלא הכירה בתוכה, עוברת עוד משוכה, בעצמה מחדש זוכה.

אותו פנטום שאיתה במסע, ולצידה תמיד פסע, נותן לה כוחות להתמודד בלי שאף אחד ידע.

🤫  

אני באמת לא יודעת מה השכנים חושבים שקורה אצלי בבית, לי בכלל מגרד.. 🤭