משהו חדש-ישן

יש ימים שאני לא בטוחה מי אני, שהעולם מרגיש בהם כמו חלום או הזיה אחת גדולה.

הכל פתאום מרגיש חסר משמעות וטעם, ואני סתם תודעה שקיימת להזין גוף מקולקל בעולם מקולקל שמלא בדינמיקות מקולקלות ואנשים מקולקלים לא פחות.

בימים כאלה אני באמת מקוה שאנחנו חיים במטריקס, ושיום אחד עוד נתעורר ממנו.

But I'm a creep

I'm a weirdo

What the hell am I doin' here?

I don't belong here

הרבה מכירים את התופעה של fight or flight.

בשנים האחרונות הבינו שיש תגובה שלישית שנקראת freeze, אבל למרות ההבנה שהיא קיימת, הרבה אנשים לא יודעים איך היא באה לידי ביטוי.

לא, אנחנו לא אופוסום ואנחנו לא מעמידים פני מתים שלא במודע. זה לא המנגנון שלנו.

רובנו גם לא הופכים לקטטונים- זה לא אומר שנהפוך לדוממים.

אז מה זה אומר? ציות עיוור.

אני יכולה לתאר את התחושה הזו רק כחוויה חוץ גופית, הגוף הופך למכונה אוטומטית שתעשה כל מה שיגידו לה על מנת לשרוד את הסיטואציה.

זה מצב מאוד מסוכן כשמדובר בבדס"מ, כי כן יכולה להידמות שם הסכמה מלאה. אבל זה קורה במצבי קיצון.

למה אני מספרת לכם? כי גם אנשים שמגיבים ב"קפיאה" יכולים להיות מאוד מבולבלים מהסיטואציה ולשאול את עצמם אם הם באמת חוו כרגע סיטואציה שנהנו בה או סבלו בה, כי התגובה מבלבלת גם אותם.

יש ניתוק חלקי, אם לא מלא, מהמתרחש מסביב. ובהתאם יש חורים בזיכרון, וזה הופך למבלבל עוד יותר.

מי שחוו טראומות בעבר או שהם אנשים רגישים ממילא, יכולים להגיע לסיטואציה כזו מטריגרים מאוד קלים, לפעמים מספיק שרגע קטן ישחזר טראומה או את התחושה שעברנו בה, והתגובה עלולה להתפרץ.

מה עושים? תקשורת. כי אין ברירה. חשוב לעבד נכון את הסיטואציות שחווינו, וגם אם משהו היה לנו רע, להסיק מתוך זה את המסקנות שלנו ולשקף אותם לצד השני.

ככה גם מגלים מתי יש מולך אדם שבאמת אכפת לו ומתי הוא נמצא שם נטו כדי לנצל. 

חשוב לדייק את עצמנו נכון, ובגלל זה גם חשוב שנבין מה קורה בגוף שלנו ולמה, כדי שנוכל לשים הכל בפרופורציות נכונות אחר כך. 

עד כמה אני תחרותית? לא יכול להיות שאחי הקטן ינצח אותי במשחק בנייד, בטח לא באחד ש"מנגנים" בהם שירים שהילד הזה רק התחיל להכיר! 

אני לא יודעת אם אני פשוט לא מוכנה לקבל את זה שאני מזדקנת או שהוא פשוט הגרסא המוצלחת יותר שלי 😝

וכמה לפקפק בבריאות הנפשית שלי שאני תחרותית מול ילד בן 14? 🤔

להלן- אחד השירים שהוא השיג אותי בהם! וכן.. עוד כמה שנים אני גם לגמרי רואה אותו כאן 😈 עובר בגנים.

רוב הזמן אני צריכה להזכיר לי שמותר לי..

להוריד את המסיכה, שיראו אותי בוכה.

שיהיו לי חשק ותשוקה שלא מתלוות להן תחושות אשמה.

להרגיש חרטה, כל עוד היא ללמידה ולא הלקאה.

להיות רצויה, ולא רק כלי לסיפוק תאווה. 

לקבל אותי כמו שאני מבלי להפסיק להילחם על שיפור עצמי.

לתת לעונג לזרום ולא רק לכאב לפעום.

אז אני מזכירה לעצמי כל פעם מחדש, בתקווה שיום אחד זה יהיה חלק ממני, בלי שאצטרך תזכורות.

כמו זפת שהייתה מכתימה את הרגליים בים, תחושות טורדניות אוהבות להידבק.

צריך למצוא את הממס הנכון לכל תחושה, לנקות אותה מהתודעה.

ככל שלומדים כימיה מבינים כמה הכל פשוט, וכמה אנחנו סתם מתוסבכים.

אבל לא כמו כימיה, אין בחיים נוסחאות, רק ניסויים, טעויות ותוצאות.

I don't need you to do it for me

I don't need you to understand

I don't need you to hide it from me

I just want to feel like any other man

I won't show you the whole story

I won't show you the aftermath

I won't show you my allegory

Don't look away

יש מן לופ מעצבן שכזה שאני תקועה בו, ויש כל כך הרבה דרכים לצאת ממנו שאת חלקן אני לא מסוגלת לראות.

ואלו שכן? לא בטוחה בשום צורה שהן בחירות נכונות.קצת נמאס לי, לצלול לתוך זה כל פעם מחדש. 

אולי אני מחפשת מפתח לא קיים..?  אולי צריך בכלל לשבור אותו בכוח..?

לא יודעת

סכיזופרנים חווים את העולם אחרת מאיתנו. בשביל סכיזופרן, ההזיה שלו אמיתי בדיוק כמו המקלדת הזו, המסך שמולכם, האוויר שאנחנו נושמים.

תחשבו על חלומות וכמה הם יכולים להרגיש אמיתיים, עד כדי כך שהם יכולים להפריע לחיים.

בסופו של דבר כולנו חווים את העולם מהתפיסה שלנו בלבד, מהחוויות שלנו, מאיך שאנחנו מעבדים את האירועים שקורים לנו.

לא הכל בשליטתנו, במיוחד לא המוח שלנו, אז אם מרכז התודעה שלנו לא באמת בשליטתנו, לשלוט בחיים שלנו זו רק הזיה? 

מרגיש שאפשר לרמות את עצמנו להיות משהו שאנחנו לא, גם אם לזמן מוגבל.. הרי מחשבה יוצרת מציאות..?

And it's not just my pride

It's just 'til these tears have dried

אין יופי שלא מסתתר מאחוריו כאב

לא מובן מאליו למצוא אנשים שאפשר לסמוך עליהם, זה עוד פחות מובן מאליו שהכימיה פשוט תזרום.

רק צריך את האדם הנכון שיגרום לך להרגיש באמת בטוחה, לדעת שהוא שומר עליך, שהוא לוקח חלק בלהביא אותך לשיאים חדשים, כמו שאת משקיעה בלתת בו אמון מלא ולחלוק איתו את השיאים האלה.

לא חלמתי אי פעם לחוות ערב כזה, בלי ציפיות, רק זרימה טבעית ואקסטזה. 

אז כל מה שנשאר לי לאמר זה תודה. 

🤗

כשמתחילים להגשים, קורה דבר מדהים.

מרימים את הקצב להמנע מהעצב. 

בוחרים לשמוח במקום לנסות לברוח.

מפסיקים להדחיק את מה שמעיק.

מתרגשים לחוות עם פחות חרדות.

מעזים לחלום, גם אם בתום.

מתמקדים בהצלחות לעומת בעיות.

מוצאים משמעות בלהודות על המציאות.

משחררים שליטה ללא חרטה.

מתמלאים בכוחות לרדוף הצלחות.

לא פוחדים להגיע לשיאים חדשים.

ומגלים אנשים מדוייקים.

לא תפסת אותי בכוח, אבל לא ויתרת עלי, בלי שידעתי.

בעקביות והרבה סבלנות, כמו חיית טרף במארב, מצאת הזדמנויות נכונות.

גרמת לי לבטוח, להתקרב, לקבל טעימה קטנה מעבר.

ובלי ששמתי לב, מלתת לך לגעת, כמו שועלה מפונקת, התחלתי לחכות לליטוף, למכה, לגירוד, לחניקה.. לרוץ לקראתך בכל פעם שבאת לבקר.

נתת לי להרגיש בטוחה, שמרת עלי מכל רע, ובסופו של דבר אפילו הוצאת אותי מהמחילה הקטנה שלי.

נתתי לך רצועה בלתי נראית, להוביל אותי בחוץ, לחקור מקומות מוכרים וגם כאלו שלא העזתי. ואתה, ממשיך ומוביל אותי בכל פעם להרפתקה חדשה.

ואני כבר מצפה לפעם הבאה.

🦊