משהו חדש-ישן

לאחרונה יוצא לשים לב אליו יותר. קל להרגיש ספייס מכאב, זו משוואה פשוטה, היא לא תלויה בשום דבר חוץ מהכאב עצמו.

לעומת זאת המנטאלי ומה שנשאר אחר כך, זה ספייס שגם הרבה יותר קשה להגיע אליו והוא גם מתנהג קצת אחרת.

הוא יכול ללכת ולהתעצם, או לרדת בשניה אחת. הוא יכול להופיע מחדש בכל פעם שנזכרים באקטים. הוא הופך את המוח שלי למפוקס יותר, לעומת הפיזי שמרגיש לי מעופף וחולמני יותר.

העניין הוא שהוא תמיד שם, כי לכל אקט יש פן מנטאלי, פשוט לא נתתי לו את המקום שלו.

🦇

להפתיע לטובה על לאכזב.

הגיע הזמן ליישם את זה על כל החלקים בחיים שלי.. בשביל לקבל 100% ממני יצטרכו להתאמץ קצת יותר.

אין לי את הפריווילגיה להרגיש את כל מה שאני מרגישה, בזמן שאנשים ממשיכים לאבד חברים מול העיניים.

אין לי את הפריווילגיה לבכות על המתים, כשהם עוד נערמים, פשוט על מדים.

אין לי את הפריווילגיה להתבכיין על העבודה שלי, כשיש כאלו שהיו נותנים הכל לחזור לשלהם.

אין לי את הפריווילגיה לאבד כוחות במלחמות האישיות שלי, כשאחרים שמו את שלהם בצד על מנת להילחם על זכות הקיום שלי.

אין לי את הפריווילגיה להתלונן על המשפחה שלי, כשיש משפחות שנקרעו ועוד יקרעו לנצח.

מותר שיהיה קשה.. בבועה הקטנה שלי, העולם שלי צר וקטן, אבל לפעמים אני מסתכלת על התמונה המעוותת שמעבר לבועה, ומפחדת שבכל רגע היא תתפוצץ לי ואצטרך באמת להתמודד איתה.

מתיש להיות כדור במשחקים של אחרים.

למה שלא ישחקו אם אפשר?

משפחה לא בוחרים, גם לא את מי שאוהבים.

זה לא הופך אותם למושלמים, קלים או אפילו לאנשים טובים,

זה רק הופך אותנו לפתוחים יותר לספוג מהם אכזבות. ואיך אפשר שלא לצפות? אחרי כ"כ הרבה טעויות?

אז נותנים מה שיכולים, אבל לומדים, 

שיש אדם אחד שעליו לעולם לא מוותרים.

על עצמנו.

ניסיתי לבחור משהו לצטט מהשיר, אבל הוא מדוייק כולו. ❤️‍🔥

אז הייתי צריכה לבלות עם אנשים שעושים לי כאבים בגוף, באופן מדהים הם עברו כמעט לגמרי כשיצאתי משם..

חברה הבריזה לי כשלא נפגשנו שניםםם, ליטרלי.

מזל שיש מוסיקה, אלכוהול ואולי כמה בחירות "גרועות" להמשך הלילה.. 😂😈

הוא מרגיש כמו מחנק בגרון,

כמו פצע מגליד שאסור לגרד,

כמו רגע לפני אסון,

כמו זמזום טורד.

🔥

מבעבע מתחת לעור,

בא והולך בגלים,

נפער בקרביים כמו בור,

שואב רגשות אחרים.

חשקים מגיעים ברגעים הכי לא מתאימים. 

He came into your apartment
He left the bloodstains on the carpet
Then you ran into the bedroom
You were struck down
It was your doom

להתעורר מכאבים בפעם המי יודע כמה הלילה.. סטרס הוא לא בהכרח בחשיבה, הגוף מרגיש אותו, מעצים כל תחושה קטנה שכבר קיימת.

מתחשק לי ניתוק.. אבל The show must go on 

אם הייתי צריכה אלכוהול כדי לעשות לעצמי פדיחות מול אנשים מהעבודה, עכשיו אני כבר לא צריכה.. הבעיה שהטאקט החליט שגם אותו אני לא צריכה יותר.

חברה מהעבודה כעסה עלי שלא יצאתי איתה לצהריים ואמרה לי: "את רוצה סטירה?"

אני: "כן, פשוט לא ממך" 

היא: "מה?"

אני: "מה?" 

עם המנהלת שלי שמחמיאה לעובדות ב"כל הכבוד, ילדה טובה!", בהצלחה לי לשמור על הלשון שלי.. כולם מרימים לי להנחתות. 😂😈

סותמת את הפה לשארית היום, מזל שסופ"ש עוד רגע מתחיל. 🤭

נפתח לי התיאבון לקראת הסופ"ש.. 

לכאב מפלח שיתן לי תחושה של חיות,

לחום הצורב של שעוות נרות,

לחתכים מדממים, פצעים ושריטות,

לצבעים בוהקים שהצלפות משאירות.

כאב הוא ממכר ומשחרר,

יש בו ספייס אחר,

אבל מי אמר שבחיים מקבלים בהכרח מה שרוצים? לפעמים מקבלים פשוט את מה שצריכים.

לא תמיד אני ישנה טוב, אבל כשזה קורה, זה ממש טוב 😈

כשיש לילה מוצלח, אי אפשר להרוס לי את היום שלמחרת 🤭

I want to use you and abuse you
I want to know what's inside you