משהו חדש-ישן

בין בובות החרסינה העדינות בתצוגה,

אנאבל תמיד בלטה.

בובה שבורה עוד לפני שנקנתה,

ובאופן קבוע שינתה צורתה.

היא לא נועדה לעמוד לראווה,

היא רוצה לשחק משחקים.

אך כשמנסה לרדת מהמדף,

מתנפצת שוב לרסיסים.

בכל פעם שהודבקה חזרה,

הפחידה יותר אנשים.

מי רוצה בובה שבורה? 

מי נהנה מצלקות וסדקים?

אנאבל לא בובת תצוגה

יש בה חיים.

ככל שישבה על המדף, התגברו הצרכים.

מבלי ששמו לב, בחרו בה הצללים,

מורידים אותה לטייל בלילות השקטים.

ולפתע, הפסיקו ליפול ממנה חלקים.

מה אנאבל כבר ביקשה?

היא לא בובת תצוגה.

ומצאה את מקומה לשחק משחקים,

היא לא זקוקה לרחמים,

אנאבל היום היא צעצוע לשדים.

💜

זה מאוד קשה כשצפים לך באמצע כל מיני זיכרונות וחשקים.. 

אז עכשיו, איך קמים שוב לסדר את המיטה?

דרושים- טיפים להעלאת המוטיבציה 🥲

כשאת נזכרת שמומלץ להתלבש להלילה, מנצלת את ההזדמנות לתמונה והחיה שלך מתמקמת אסטרטגית בצילום לתת לך זנב. 🦊

לזה אני קוראת שיתוף פעולה.

מתלבטת אם החיסול זה תירוץ שוב לכוס יין  🤭 רק הפעם לחגיגה, אולי החות׳ים ישלחו שוב זיקוקים.

נעשה שיתוף פעולה להפקת מסיבת 'ברוך שפטרנו' 😉

זה לא סוד שהוא יודע מה אני צריכה,

החשקים שלי כבר הסתנכרנו עם הרצונות שלו, בהתמסרות זו כל המטרה.

ובכל פעם שהוא משחק לי בראש, אני נדחפת לקצוות חדשים.

והמילים שלו צורבות לי במוח סימנים בלתי נראים.

את אלו שעל הגוף אני כן יכולה לחלוק 💜

אז יצאתי שועלה חצופה ומחקתי את הפוסט הקודם.. תסתפקו בחדש שהוא כמעט..

אבל יותר מזה, שכחתי להגיד תודה!

תודה ל YuliADom המדהימה, שכמו הלביאה שהיא, שמרה ממשיגי גבול והשאירה כמה סימנים משלה. 😍

את מושלמת, מחכה כבר לפעם הבאה. 🦊

כמו פחם בין יהלומים,

הרגשתי מלוכלכת ולא ראויה,

התחלתי להתגלגל במדרונות החיים.

כל מכה שברה ממני עוד חתיכה.

ובכל פיסה שנפלה, נחשפו ניצנוצים.

פוטנציאל שיראה רק מי שיבחר,

ובמקום להסתפק בלאסוף יהלומים,

ימשיך לפרק את הגוש המיותר.

עד שישאר רק יהלום.💎

לפעמים את צריכה שיפרקו אותך.. מכל הבחינות.😈

בוקר טוב וסופ"ש שקט 💜

ותודה לחות׳ים שעשו לי סשן מנטאלי ונתנו לי תזכורת למה אסור להסתובב עירומה בבית בתקופה הזו, לא כיף לרוץ לחפש מה לזרוק על עצמך בדקה.

מודה שהייתי אמורה לצאת ושמחה שלא עשיתי את זה בסוף 😶 סתם הייתי בפחדים שתתפוס אותי עוד אחת בדרך, ובואו נודה באמת, לא נוח להשתטח על הריצפה עם מחוך.. לא בשביל טיל מהסוג הזה לפחות. 😂

אז מזגתי לי כוס יין, להלחם באדרנלין שממלא אותי עדיין, מחר יום חדש.

Cheers 💜🍷

אפשר לפתח סתם פתאום פטיש לחגורה?.. טוב נו, זה לא סתם או פתאום. ולא מתחשק לי ללקק אותה או משהו בסגנון, אבל הרגע הזה שהוא מוריד אותה.. זרמים 😋

והתחושה שלה כשהוא מצליף איתה.. גם כואב בהתאם לעוצמה וגם עושה רעש מאיים.

בכללי היא דבר שימושי 💜

בקיצור, לטעמי חגורה זה אביזר חובה בארסנל ציוד בדס"מי. 🦊

באמת שהיום הזה התחיל נהדר, קמתי עם אנרגיות לשם שינוי ואפילו התחלתי להתאפס על הבית אחרי שהזנחתי אותו בימים האחרונים..

אבל יש לי אנשים בחיים, באופן מצחיק הם משפחה שלא בוחרים, שמרגיש שיש להם מטרה אחת- להעכיר לי את היום בכל הזדמנות.

זה מגיע במסווה של עזרה, במסווה של אכפתיות.. אבל זו הדרך שלהם לנהל אותי איך שנראה להם לנכון. הם לא יעזרו לי בדרך שלי, כי היא לא מעניינת אותם, אני לא באמת מעניינת אותם. 

לומדים לא להישאר תלויים באנשים האלה.. אני מעדיפה להתמודד עם הצרות שלי מאשר עם הצרות שהם יצרו לי בדרך שלהם.

הבעיה שקשה לפעמים להרחיק אותם מספיק בשביל שלא יעלו בכם בחילה מפעם לפעם, או יפתיעו כשהם מתהפכים עליכם משום מקום.. הם סוג של עונש בחיים.

מה שהם לא מבינים זה, שרק אני בוחרת מי מעניש אותי.. כדי להרים אותי, במקום להנחית.

מזל שהגיע סופ"ש 🥳 חמישי שמח! 

בהמשך לפוסט על אילוף..

אני לא אשכח ערב אחד שבילינו 3 זוגות חברים, עברו מאז כבר כמעט 5 שנים אבל הסצנה עוד תקועה לי בראש.

זה היה לילה של רכבת הרים מכל הבחינות, הרבה אלכוהול, סמים למיניהם וחוויות מוזרות.

הכלבים של הזוג המארח היו מאוד אנרגטיים לקראת הבוקר אז החלטנו לקחת אותם לטיול.. הם עוד היו גורים מגודלים בתהליך אילוף. יצאנו 3 הבנות ובן הזוג שלי בזמנו.

בדרך חזרה, מטיילים בשורה בן הזוג, חברה מהזוג המתארח ואני.. או בקיצור- חבורת נשלטים. הרביעית שלה שייכים הכלבים מטיילת קצת מאחורנו.

החברה מאחורה צעקה "לא לזוז!"

שלושתנו כמו חיילים נעמדים דום ביחד עם שני הכלבים שלה, מסתובבים להסתכל עליה בבלבול בזמן שהיא נקרעת עלינו מצחוק.

היא לא שולטת, וזו גם לא הייתה סיטואציה לציית.. היא בסה"כ ניסתה למנוע מהכלבים לרוץ לכביש 😶 אבל זה כנראה היה חזק מאיתנו.

לפעמים יש זיכרונות שכיף שצפים.. והנה נוסטלגיה מתקופה שחשבנו שהבנו מה הן בעיות.

תמיד הייתי "ילדה טובה".. לא הייתי עושה בעיות, הייתי עצמאית מגיל צעיר, תלמידה טובה+, מתנדבת בכל מקום, מטפלת בבע"ח ובאחים שלי..

מנגד- השקטה והמוזרה, שמתחברת לאלו שבקצוות, השונים, החנונים, הבריונים, הדחויים ואלו שלא מסוגלים לשבת עם כולם.. תמיד נמשכתי לאנשים לא שגרתיים. משהו בי תמיד הרגיש ככה כנראה.

למרות המשיכה לעולם הזה מגיל צעיר ולמרות הגילויים שלי על עצמי, בכל זאת הייתי תמימה לעומת בנות אחרות בשכבת הגיל שלי, לקח לי הרבה זמן להיפתח. ביישנות ותמימות הם סוג של אופי.

כשניסיתי להשתחרר ולהיות אני, לא קיבלתי הכלה מהסביבה שלי, נוצלתי, נפגעתי ונסגרתי.

נכנסתי למערכות יחסים לא טובות וקיבלתי אפילו אנטי לתקופה מכל עולם השליטה, לרמה שלא יכולתי להנות ממנו יותר- זה הגיע לרמת הסלידה. הרגשתי שאני צריכה להתנצל על מי שאני ועל מי שהייתי, וזו תחושה שהשתילו בי.. היא לא הגיעה מעצמי.

יכול להיות שזה למה זה מתחבר לי כל כך ל"צד האפל", פעם זה בכלל לא היה צד- זה היה חלק שלם ממני, ולא היה בו שום דבר אפל, רק אנשים לא נכונים.

יצאתי משם והיה לי זמן להחלים, אנשים משתנים, אני משתנה, מי ומה שהיו נכונים לי פעם לא בהכרח יהיו נכונים לי היום, ומי יודע מה יתאים לי בעתיד? הדיסוננס הזה ממילא מתחיל להתאחות.

היום אני בוחרת את מי שמוביל אותי, לא נותנת ליקום לבחור לי מעצמו בלבד.. ואם אני מצליחה לצאת מאזורי הנוחות שלי ועדיין להרגיש בטוחה, להרגיש עצמי, כנראה שכרגע אני בוחרת נכון.

היום אני יודעת שאני עדיין אותה ילדה טובה, גם אם קצת (הרבה) סוטה. 🦊

המשך יום מקסים 💜