אני שונאת להיות חולה..
להיות תקועה בבית, בלי כוח או חשק לעשות כלום, במיטה עם המוח של עצמי.
הפעם, היה לי זמן לעכל את החודש האחרון, לראות מה החליט להשאר במוח ואיך..
מסתכלת על הבלוג שלי ורואה בעיקר חיובי, התקדמות אישית מטורפת, ובעיקר מעצימה ומרגשת. פתאום זה לא נורא כל כך להשאר תקועה עם המחשבות.
ואז עולות לי החוויות שצברתי, הפנטזיות שהגשמתי או רכשתי, התחושות שעוד נותנות לי הדים בגוף, האנשים החדשים והישנים שפגשתי, הגבולות ששברתי.. ומדגדג לי הגוף בנעימות..
החולי נשכח, גם התסכול. וחיוך קטן מרוצה עולה לי על השפתיים, הלב מאיץ עם הדמיון ואני מבינה שלפחות אני עושה משהו נכון.
בסופו של דבר, שמחה שלמדתי להנות מהפחד. שמחה שלמדתי איך נכון לי לעכל את המציאות ולהכיר את עצמי, לטוב ולרע, בסיטואציות שאני פחות רגילה אליהן.
מקוה להבריא עד הסופ"ש, ואולי לצבור עוד כמה חוויות לחייך מהן. 😋
האדרנלין כבר כאן.