זה יכול להיות נודיזם, פטיש לסקס במקומות פומביים, השפלה, או כל דבר אחר..
הפטיש שלי, הפומביות עם הכאב.
כן, אני אהנה גם בלעדיו, כאב הוא פטיש בפני עצמו. צורך מדגדג שנותן לי פריקה.
אבל יש תוספת של תבלין מרגש כשאת יודעת שרואים אותך סופגת מעבר לציפייה של מי שסביבך. זה מחייה, זה מעצים, זה מחזק את הספייס ואת יכולת הספיגה שלי ופשוט מכניס אותי למיינד אחר לגמרי.
כשהייתי צעירה יותר, אני זוכרת שהייתי אוהבת שהיו ניגשים אלי אחרי סשן אימפקט בדאנג'ן, בין אם על הבמה או לא, להחמיא, לחבק או סתם להתפלא. זה היה כמו סוג של אפטרקייר בשבילי.
וכן, אם יש דבר אחד שאני יכולה להגיד על עצמי ב- 100% ביטחון זה שיש לי סף כאב גבוהה גם ביחס לאחרים בקהילה..
ככה שתכלס, אין צורך במקומות באמת פומביים, למרות שלתת לונילים שוק של החיים זה תמיד כיף 🤣 רק שלא יגמר במשטרה.
Who is the crowd that peers through the cage
As we perform here upon the stage?
Tell me a lie in a beautiful way
I believe in answers just not today