הלב שלי פועם במרץ, הטיימר התחיל מחדש.
מחפשת עם העיניים מקום חדש להסתתר בו, רואה שיש עץ אחד, שונה מהשאר, רחב ונמוך, עם ענפים נוחים לטיפוס. הוא לא כל כך רחוק, מתקדמת לכיוונו לאט, על קצות האצבעות.
מטפסת על הענפים הראשונים, מנסה למקם את עצמי כך שהגזע יסתיר לך אותי, נשכבת לאורך הענף ומוודאה שיש לי נקודות אחיזה לפני ששמה את כיסוי העיניים.
הטיימר סיים, שומעת את הרגליים שלך מתופפות על העלים שעל הריצפה, הם יבשים כמו הפה שלי כרגע. שומעת אותך צוחק, הלב שלי נותן קפיצה לצמרת העץ. "לא ידעתי ששועלים מטפסים על עצים, שכחת לסדר את הזנב שלך." הזנב הציץ ממתחת לענף ומצד הגזע, שכחתי ממנו, לנסות להסתיר אותו.
"תורידי את הכיסוי, רדי למטה." והקול שלך חזר להיות נוקשה וקר. רטובה, מבוהלת ושרוטה קלות, יורדת למטה ונעמדת מולך. אתה לוקח ממני את כיסוי העיניים, מסובב אותי להשען על הענף הנמוך. מסיט את התחתון שלי, משחק בפלאג ביד אחת שלך, גורם לי להאנח ולייל בפחד וחרמנות. נוגע לי בדגדגן, מחדיר אצבעות וגורם לי להתפתל ולרעוד. רגע לפני שאני גומרת, אתה מרים את הזנב שלי למעלה, ומנחית ספאנקים חזקים.
הגוף שלי מתחמם כולו, מרגישה את הפחד מתנקז לתוך הכאב, ספייס קל. אתה עוצר. מסובב אותי בחדות לכיוונך, מצמיד את הגוף שלי אליך, נותן לי סטירה לאיפוס ותופס לי את הפנים להסתכל לך בעיניים. "יש לך הזדמנות אחרונה למצוא מחבוא טוב, אם אמצא אותך תוך פחות משלוש דקות, אני משתמש בכולך."
יש לך חיוך ממזרי על הפנים, העיניים שלך הצטמצמו כשאמרת את זה.. עוברת בי צמרמורת נעימה.. לפעמים מספיק מבט. אני לא בטוחה אם אני רוצה להימצא או לא..
אתה מחבק אותי, מרגיש את הגוף שלי, נותן לי כמה גירודים קטנים בראש, ומשחרר. הטיימר מתחיל לספור בפעם האחרונה "יש לך דקה וחצי למצוא מחבוא, שלוש דקות להסתתר, בהצלחה."
המשך יבוא..
