משהו חדש-ישן

Will break my bones but words will never harm me.

גדלתי עם המשפט הזה מהדהד בראש, והבנתי רק לאחרונה עד כמה הוא שגוי מבסיסו.

אולי זה אינדיבידואלי, אין לי איך להשוות, יש לי רק את החוויות של עצמי. ואני מבינה עד כמה זה קל לשחק ולשבש את הנפש, עברתי את זה לא פעם ולא פעמיים.

אני מרגישה שהרבה פעמים בחיים אנחנו לוקחים חוויות ומעוותים אותן בראש שלנו כדי שיתאימו לתחושות שיש לנו כלפי אותו אדם/ סיטואציה, אבל זה רגש "רטרואקטיבי".. הוא לא היה שם קודם, הוא לא הגיע בטבעיות.

נכון, לפעמים רק אחרי שאנחנו יוצאים ממשהו שלא בריא לנו, אנחנו מסוגלים לראות את הנזק שנעשה, אבל באותה המידה, אנחנו יכולים להשתמש בזה כתירוץ למצוא נזק שלא בהכרח קיים או להוריד מעצמנו כל אחריות אישית לסיטואציה.

למה? כי קשה לנו לחשוב שאנחנו לא מתאימים למי שמולנו, כשניסינו כל כך. פתאום דברים שנתנו מרצון לספק או להגיע יחד לשיאים, הופכים לתחושת ניצול. קשה לנו לחשוב שראינו אדם בצורה אחת, אבל המציאות הוכיחה עליו אחרת.

במיוחד אם נפגענו, חשוב שנדע לשים דברים בפרופורציות ולוודא, האם דברים נעשו בזדון? האם החיובי עולה על השלילי? תפרידו בין אכזבות לבין טראומות, מאכזבות-לומדים, מטראומות-סובלים. החיים יהיו יפים יותר.

מעשים מדברים חזק יותר ממילים. מילים הן סוחפות, משלות, מקשות, מרגשות. מעשים הם חדים וברורים. ואולי זו גם הסיבה שאני חושבת שקל יותר לספוג כאב פיזי ממנטאלי.. היום אני נותנת למעשים להוכיח לי.

אם הגעתם עד כאן, קחו מזה משהו.💜