משהו חדש-ישן

אני אוהבת ושונאת אותו בו זמנית.

השקט, החושך והקרירות שהוא מביא איתו. רוב האנשים ובעלי החיים ישנים, והעולם מרגיש לי יותר שלי ופחות עמוס.

אנשים מתישים אותי, אמפתיה זו ברכה וקללה. הכל סגור, אין מחוייבויות, אלא אם זו עבודה ויש בו משהו פשוט חופשי יותר.

מצד שני, זה גם בדיוק הזמן שהמחשבות אוהבות לצוף, בדיוק כשאין מה לעשות עם הבעיות שלנו גם ככה. אז במקום להנות מהשקט, יש את הזמזום המציק בראש.

אני מוצאת את עצמי מתנערת פיזית לפעמים בתקווה שאפשר יהיה לנער את המחשבות החוצה, ביום יש יותר הסחות דעת..

לפעמים מתחשק שהעולם יעצור לרגע.☄️