לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

משהו חדש-ישן

כי כבר אין מקום במגירה.. (:
לפני 4 חודשים. 2 ביולי 2024 בשעה 21:48

מחכה לך על המיטה, בתנוחה מתרפסת, קוברת את הפנים שלי במזרן ומחכה להרגיש מה אתה מתכנן.

אני שומעת את המגירה נפתחת, צליל מתכתי, וכולי רועדת. מרגישה את האצבע שלך מלטפת אותי, עוברת על כל החורים, מוודא שכולם רטובים ומוכנים.

מרגישה אותך תופס אותי, מתכת קרה חודרת לי לישבן ואני משחררת גניחת הפתעה לכרית. חבל נקשר לשיער האסוף שלי, ואני מבינה שהכנסת לי וו אנאלי שיחזיק אותי מקומרת כמו כלבה טובה.

"תכשכשי בזנב שלך" אתה אומר.. ואני דוממת, מבולבלת. אתה מזיז לי את הראש מהסנטר, אני מרגישה את המתכת זזה בתוכי ונאנחת. "שמעת מה אמרתי לך?" אתה שואל ומנחית סטירה.

ואני מתאפסת, מנסה לכשכש ומתקשה להתמודד עם התחושות של התזוזות, תחושה של תסכול, חוסר אונים ומבוכה מתערבבות בתוכי בשעה שאני מתאמצת להמשיך לזוז בין הנהימות שלי.

אתה מתחיל לתת לי ספאנקים והגוף שלי מתחיל להגיב אליהן בלי שליטה, ואתה מסתכל עלי מתפתלת מתחתיך, מחכה, משחק.. רואה את המאבק שלי להחליט אם לספוג את המכה בלי לזוז או לספוג את הוו חודר ונכנס עמוק יותר.

אחרי שהחלטת שהעינוי הזה מספיק, אתה חודר אלי ותופס את החבל, הפעם אין לי מה לעשות. הראש מתרומם למעלה כך שתשמע את הגניחות והיללות שלי. שולט בתנועות שלי כשאני משופדת ונעולה ביד שלך כמו בובה. אין לאן לברוח..

אחרי דקות ארוכות, אתה נשכב על המיטה, נותן לי לזחול אל בין הרגליים שלך. ברגע שאני מתמקמת אתה מתחיל לזיין לי את הגרון.. אני לא יודעת איך לזוז, הוו משגע אותי, אבל החמצן נגמר והגוף רוצה לברוח ולנשום.

אני מרגישה את ההתכווצויות שלי סביב הוו, השיער והראש נעולים לתנועות קטנות ואני פשוט מחפשת איך להרפות את עצמי להכיל את מה שיש לך עוד לתת.

המשך יבוא..

 

גשם חם - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 4 חודשים
גשם חם -
היא מחכה לי על המיטה, בתנוחה מתרפסת, פניה קבורות במזרן. אני מביט בה ומתכנן את הצעד הבא שלי. כל התנועה שלי מחושבת, כל כלי שנבחר נועד לקחת אותה עוד צעד אחד קדימה, עמוק יותר לתוך החוויה.

אני פותח את המגירה, הצליל המתכתי גורם לה לרעוד. אני מלטף את גופה, אצבעי עוברת על כל חור, מוודא שהם רטובים ומוכנים לקראת מה שיבוא. ההתרגשות שלה מדבקת, וזה רק מגביר את הרצון שלי לשלוט בה, להוביל אותה לחוות דברים שלא ידעה שאפשריים.

אני תופס אותה בחוזקה, המתכת הקרירה של הוו האנאלי חודרת אליה והיא משחררת גניחת הפתעה. אני קושר חבל לשיערה, מושך ומקמר אותה. היא עכשיו כלבה טובה, זנבה מוכן להכשכש לפי פקודתי.

"תכשכשי בזנב שלך," אני אומר, היא דוממת ומבולבלת. אני מזיז את ראשה מהסנטר, המתכת זזה בתוכה והיא נאנחת. "שמעת מה אמרתי לך?" אני שואל ומנחית סטירה קלה. אני רוצה לראות אותה מתאמצת, נלחמת בתחושות, נכנעת לתסכול ולחוסר האונים.

אני מתחיל לתת לה ספאנקים, וגופה מגיב בלי שליטה. אני מתבונן בה מתפתלת מתחתיי, מתעניינת במאבק הפנימי שלה – האם לספוג את המכה בלי לזוז או לסבול את הוו הנכנס עמוק יותר. אני אוהב לראות אותה נאבקת, זה מראה לי את הגבולות שלה ואת הכוח שלה.

אחרי שהחלטתי שהעינוי הזה מספיק, אני חודר אליה, תופס את החבל. הפעם אין לה לאן לברוח. הראש שלה מתרומם כך שאשמע כל גניחה וכל יללה. אני שולט בתנועות שלה, משופד ונעול ביד שלי כמו בובה. זה רגע של עוצמה, של חיבור עמוק ושליטה מוחלטת.

אחרי דקות ארוכות, אני נשכב על המיטה, נותן לה לזחול בין הרגליים שלי. כשהיא מתמקמת, אני מתחיל לזיין לה את הגרון. היא נאבקת, הוו משגע אותה, אבל החמצן נגמר והגוף שלה רוצה לברוח ולנשום. אני מרגיש את ההתכווצויות שלה סביב הוו, השיער והראש נעולים לתנועות קטנות. אני רואה אותה מחפשת איך להרפות ולהכיל את כל מה שיש לי לתת.
לפני 4 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י